“אז נוצר כאן מצב אבסורדי שגם הממשלה וגם הכנסת מחליטות על צעדים, מחוקקות חוקים, מעבירים החלטות ממשלה, שמים את זה כיעד לחזק את ההתיישבות בנגב ובגליל, ורמ"י עושה את עצמה ריבון. היא מחליטה מה יהיה ומה לא יהיה, מה מותר ומה אסור והיא הריבון שמחליט.
“מטרת הצעת החוק היא לענות על שני ערכים אלו: תגמול למשרתי המדינה ופיתוח הפריפריה על ידי מי שהוכיח כבר את יכולותיו בתרומה למען הכלל. וזאת על ידי עידוד ההתיישבות הצעירה בנגב ובגליל, מתוך הכרה בכך שההתיישבות באזורים אלו עשויה לכלול אתגרים ביטחוניים, מוסריים ייחודיים, ומימוש החזון הציוני.
“בנוסף לכך יהיה זה ראוי להעניק קרקעות כתגמול על נאמנות בעבר. במקום בו מתיישבים ערכיים אלו יוכלו להמשיך ולממש בעתיד ערכים חברתיים נוספים הנובעים מעצם ההתיישבות בנגב ובגליל. לכן מוצע לקבוע כי רשות מקרקעי ישראל תקצה קרקע ללא תמורה לחיילים משוחררים ולמשרתי שירות לאומי אזרחי, שסיימו את שירותם למען בניית בתי מגורים באזורי עדיפות לאומית.
“אז זהו, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה לא נגמר. מלאכה רבה עוד לפנינו – להתיישב בנגב, לפתח את בקעת הירדן ולייהד את הגליל, לטעת כרמים ותמרים וזיתים ולתבוע בעלות על אדמתה של ארץ ישראל, כי לנו באמת אין ארץ אחרת. תודה.