“המשפט האחרון שאני רוצה להגיד, מן הראוי במינימום היה לפחות להגיד לנו על מה אנחנו הולכים לדון היום, על ההסתייגות או על ההורדה של פרק היישומון.
“אבל, בסוף, גם כשיש לכם איזשהו ויכוח מהותי וראשון במעלה, אתם לא יכולים להשתלח באנשים שנמצאים פה בוועדה.
“אמרתי שמבחינתי, זו עוד דוגמה לעובדה שהעסק פה מתנהל בצורה חפיפית, זריזה, ולא יורד לעומקם של דברים.
“בוקר טוב, אדוני יושב הראש, אני מבינה, דוד, שאתה רוצה לסיים את הצעת החוק הזאת, ובכל זאת, אני חושבת שראוי שיינתן זמן ומקום לחברי האופוזיציה, להשמיע את דעתם מבלי להיקטע, מבלי לזלזל, מבלי לומר תודה באמצע המשפט.
“לא אכפת להם מה שקורה כאן ואלה הן הנסיבות וכך נראית הקואליציה, ואז אתה כועס עלי שבדיון אני אומר שאין כאן דיון אלא יש כאן החלטות שלך.
“השיטה הזאת שבה כל פעם כאשר מגיעים לאיזושהי צומת שיוצרת איזשהו קושי – ואתה אומר שנגיע אחר כך לדיון העקרוני – היא הפוכה לדרך שאמורה להתנהל דיון.
“אם אתה רוצה לחוקק לבד, בוא, תגיד. אם אתה רוצה שזה יהיה דיון של ועדה, אנחנו היינו רוצים לשמוע את הדברים.
“תראו, יש פה איזשהו בלבול בסדרי הדיון בהקשר הזה, כיוון שבסופו של דבר אנחנו כאן בכנסת ישראל לא אמורים להיות השמרטף של הממשלה לדיונים הפנימיים ביניכם. אם אתם לא מצליחים לייצר את הדיון הזה בצורה מסודרת, ואני לא נכנס כרגע אפילו לשאלה מי אשם בזה שלא התקיים דיון סדור – לא נכנס לשאלה הזו בכלל, כי זה לא התפקיד שלי כאן כרגע בכנסת ישראל – אבל אני חושב שמה שהתחולל כאן כרגע, סליחה שאני אומר, זה באמת ביזיון.
“ישבנו כאן, הצגנו את הבעיות, הצגנו את הסיכונים הדרמטיים, והתחושה היא שלא נעשה כאן ולו שמץ של ניסיון להישיר מבט לסיכונים, ולתת להם איזשהו פתרון.
“אני רוצה, בניגוד לכל מה שקורה כאן, להתעסק לגופו של עניין ולדבר על מה שהיה כאן במשך יומיים כשישבתי כאן ושמעתי את שלל הקונספירציות, שמועות, שקרים, הכפשות, עלילות, בלי שום ראיה, למעט - פורסם בעדנה קרנבל.
“לא היה שם שום דבר משפטי. בעיניי, זה היה ממש קרקס מביך ונורא לכולנו כחברי ציבור.
“אני פה מ-2015, זה הדיון הכי בזוי שהשתתפתי בו, והיו דיונים בזויים. באמת, הרבה דברים שמעתי בחיי, אבל שש שעות, כשלא התייחסת אפילו פעם אחת לעבירה שבגינה את נמצאת כאן היום.
“אני פניתי ליועץ המשפטי כבר מזמן, יש פה כללים בכנסת שנשברו כולם. אתה אחראי על השבר הזה כי אתה מאפשר את הדבר המטורף הזה, שנמצא פה מול עינינו.
“הרי בסוף אתם תביאו את כל הלהקה להצביע. אני מכיר את השיטה. בסוף הלהקה שתבוא להצביע לא תדע על מה.
“בממשלה הבאה, כשנפתח את ועדת החוקה, את הדיון יפתחו אנשי החברה האזרחית, כי הם מגיעים מהשטח ויש להם ידע. אחר כך, שר המשפטים צריך להגיע ולדבר על הדברים שהוא רוצה.
“שואלים שאלות, אנשי ציבור מדברים, משרדים מדברים, חבר הכנסת מנסה להבין מה הוא רוצה להגיד, סותמים לו את הפה.
“אנשים לא יכולים להקריא סעיף בלי שכולם מתפרצים אחרי המילה השנייה. זה לא הגיוני. תכבדו את הכנסת, אני מדברת בשיא הרצינות.
“אם אני אזהה שאין כאן רצון לדיון ענייני אלא ברצון במלחמת התשה, אני בהחלט אשקול, אני אדבר על זה עם הייעוץ המשפטי לוועדה, אני אביא טבלה מטעמי עם הסיווגים.
“אבל אם אנחנו כרגע בסעיף 9 בפרק הזה כשיש לנו 40 סעיפים, ורק סעיף 9 עד עכשיו – לדעתי, ביקשתי מנועה לבדוק את זה – נידון כבר למעלה מ-15 שעות, מתמטית, אם ניקח מחשב כולנו ונחשב 15 שעות לסעיף אחד מתוך 40 סעיפים, כפול כל הפרקים שאנחנו צריכים להציג, זה אומר בין שש לעשר שנות עבודה. זה לא תקין, זו לא התנהלות תקינה של כנסת. לא יכול להיות.
“לא יהיו פה יותר הרפטיטיביות הזו. לא יהיו פה חברי כנסת, שפונים לייעוץ המשפטי לפני שאנחנו קוראים נוסח שיש לנו כל כך הרבה עבודה אמיתית לעשות, וחוזרים שוב ושוב על אותו דיון.
“ארבעה דיונים בשבוע על השטות הזאת שלא מעניינת היום, זה מהמקפצה. יש דברים שחשובים לעם ישראל.
“בשעה 01:30 בלילה כשעובדי הכנסת רוצים לחזור הביתה, לא רק משיכת זמן דיבור על חוקים שאינם שנויים במחלוקת אלא אפילו הוגשה הצעה, בקשה ודרישה להצבעה שמית, בשעה 02:00 בלילה.
“איך אפשר לעשות את כל התחלופה הזו ביום אחד של דיון? באמת, זה לא רציני. זו פשוט עבודה לא רצינית.