“די. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, חוקקו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בוועדת החוקה.
“לא שאלו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מה יותר מחוק כזה שהוא חוק-יסוד. אף אחד לא בא לשאול כמה כסף זה יעלה, ולכמה משרדים תהיה נגישות מחוק-היסוד הזה לדברים שהמשרד מטפל בהם.
“על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שממנו פוצלו חוקי היסוד, אמר אמנון רובינשטיין במקום הזה: "הצעת חוק זו באה גם כדי לבלום את בית המחוקקים, היא באה גם כדי להגן על האזרח מפני חקיקה הפוגעת בזכויות היסוד של האזרח, והרי זה הרעיון הטמון בעצם המילה חוקה. עצם המילה חוקה, פירושה ומשמעותה – הגבלה וריסון של ריבונותה וכל-יכולתה של הכנסת כמוסד מחוקק". אמר וכל כך צדק.
“בתקופה שבה יש יותר מדי נבחרי ציבור שלא יושבים במשכן הזה מהסיבות הנכונות ולטובת מטרות נעלות, דמותו נמצאת כמצפן שמורה על דרך אחרת, המוביל של חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אני לא רוצה לדמיין את חיינו ללא חוקי היסוד הללו. השארת מורשת מפוארת שכזו היא זכות ותרומה שערכה לא יסולא בפז עבור החברה הישראלית והאומה.
“אבל אנחנו הבאנו להצבעה את התיקון לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וגם על זה הצבעתם נגד. גם בו אתם לא מוכנים לקבל שוויון.
“אם אתה רוצה שוויון, תתקן את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
“בתחילת 1991, הרב גפני, כותב אוריאל לין בספרו המפורסם אגב "לידתה של מהפכה" – הגעתי עם רובינשטיין להסכם חשאי, הוא יפצל את הצעת החוק של מרידור לארבע הצעות חוק קצרות ונפרדות, ויגישן כהצעות חוק פרטיות מטעמו.