“לצערי, אני כבר רואה שחלק מהאנשים שהוזמנו לא הגיעו, אבל אנחנו נכבד את אלה שכן הגיעו ואת אלה שצופים בנו ונתחיל לקיים את הדיון הזה, כי הקמת כיתות הכוננות על ידי משטרת ישראל ומג"ב מיד אחרי טבח שמחת תורה הייתה אחד המהלכים הכי משמעותיים. הכי משמעותיים לחיזוק תפיסת ההגנה האזרחית.
“בעשר בלילה מקבלים הרבש"צים הודעת וואטסאפ שהחל מעוד כמה ימים – זה כבר תאריך שחלף, בתחילת פברואר – מדללים את כיתות הכוננות ביישובים.
“אני סומך על שר הביטחון ועל צה"ל שיעשו את מה שנדרש, אחרי שלמדו את הלקח ממה שקרה כאן לפני שנתיים וכמה חודשים, ושיהיו כיתות כוננות עם נשק ועם כל מה שנדרש כדי להגן על היישובים.
“כשאני באתי למשרד, עומר בר לב השאיר 43 כיתות כוננות, ואני פתחתי יותר מ-1,000 – 1,052.
“הם שמים מחסומים, הם הולכים בקניונים, הם מסתובבים עם הנשקים הארוכים, הם הולכים לגני ילדים, לגני משחקים. בסדר, אפשר להגיד: רגע, הם לא חקרו מישהו שגנב רכב; אבל זה כן משפיע על הפשע.
“יש כיתת כוננות, לבושה כמו לוחמי ימ"מ עם אפס סמכויות. כולם עכשיו בדממה, הצל על הבמה, הוא מחליט איזו מצלמה נכנסת או לא נכנסת. הוא בורר עם מסכות על הפנים.
“בכל מקום שצה"ל אחראי, הנחיתי לעשות את הכול – שהכיתות יהיו מצוידות, מאומנות ומסוגלות.
“הוא מדבר על כיתות הכוננות ואומר: 900 כיתות כוננות. כיתת כוננות אחת לפני 7 באוקטובר לא קמה. אחת. אחרי 7 באוקטובר – חכם גדול. חכם גדול. זה כלום, זה פאדי.
“אבל אני רוצה שכאשר מדברים על שורדי הטבח ניקח בחשבון שאפילו בסיטואציה כזו, שהצליחו חברי כיתת הכוננות, יחד עם קצינים צעירים שהיו בסוף השבוע, בחג, להניס את הפולשים יחד עם ראשוני כוחות הביטחון – טקילה של השב"כ, ימ"מ של המשטרה, בהמשך מטכ"ל יחד עם כיתת הכוננות, הניסו ומנעו את החטיפה של תאילנדים – הם השאירו בתוך הקיבוץ גוויות ואצלנו היו פצועים קל, אבל על פתח ביתנו, על סף דלתנו, טבוחים עשרות ישראלים מצומת שער הנגב ועד סיבוב מפלסים.
“אדוני, 900 כיתות כוננות פתחנו. כשהם סגרו את כיתות הכוננות, אני רק פתחתי עוד כיתה ועוד כיתה ועוד כיתה. 10,000 רובי סער, 10,000 רובי סער.
“שוב, כיתות הכוננות מצילות חיים. אני פועל בעניין הזה ביישובים רבים מאז פתיחת המלחמה, וכל זאת יחד עם חבריי, וביניהם גם מציע ההצעה, כמובן. המטרה היא אחת: הצלת נפשות. יש להסדיר את כיתות הכוננות. יש לטפח אותן. יש לקדם אותן.
“מחובתנו לתמוך בהם ולהעניק את הנחוץ להם לצורך ההגנה על היישובים, ודאי שלא לפטר רבש"צים הנושאים באחריות ביטחונית ולצמצם כוחות בכיתות הכוננות. עלינו ללמוד מהמחדל הנורא, שלא מעט נפגעו ממנו.
“כיתות הכוננות הן היום המקום המרכזי בכל רחבי הארץ על מנת לתת את המענה.
“לכן העניין הזה של כיתות הכוננות – תיכף נדבר גם על הנשקים הפרטיים, שגם חברת הכנסת בן ארי שאלה, וזה פרויקט שאני מאוד מאוד גאה בו – אבל כיתות הכוננות הן דבר שמציל חיים, ופתחנו 800 כאלה. אגב, היה כאן חטא קדמון, אדוני היושב-ראש. היה מי שסגר את הכיתות האלה; היה מי שלקח את הנשקים האלה. הוא עשה טעות חמורה.
“הוא אמר לי: מירב, כיתות הכוננות? אנשים יורים והידיים שלהם רועדות. מה זה? שום דבר לא בודקים? הכשרה, משהו?
“בעקבות כך המשרד לביטחון לאומי יחד עם משטרת ישראל החליט להרחיב את פריסת כיתות הכוננות לאזורים נרחבים בארץ, וביניהם המרחב הכפרי, המרחב העירוני וקווי התפר.