“המשמעות של החוק הזה היא אחת: פוליטיזציה מוחלטת של אכיפת החוק. אם החוק הזה עובר, השר הוא שיקבע מי ייחקר, מי יישפט ומי יקבל חסינות.
“- - לקבוע שליועץ המשפטי במשרד ממשלתי יש עצמאות מקצועית בתוך המשרד, הן בייעוץ והן בייצוג – מדובר בייעוץ משפטי עם מומחיות בתחום המשרד הספציפי – בשונה מכפיפות מינהלית, שתוותר בידי מנכ"ל המשרד. המטרה השנייה – לנתק את הכפיפות המקצועית האוטומטית ליועץ המשפטי לממשלה ולהפוך את ההיוועצות עימו להיוועצות מקצועית ולא לפיקוד ושליטה כפי שיש היום.
“הצעת החוק הזאת אוחזת במודל הדואלי, מודל שלפיו מצד אחד מבחינה מינהלית, כפי שעד היום קורה, היועץ המשפטי באותו משרד ממשלתי, אחראי לו המנכ"ל המקצועי, מבחינה מינהלית, היועץ המשפטי כפוף למנכ"ל, אבל מבחינה משפטית מקצועית, היועץ המשפטי לא כפוף עוד ליועץ המשפטי לממשלה, אלא הוא-הוא בעל הספציפיקציה להכריע בסוגיות משפטיות ספציפיות למשרד שעליו הוא אמון, כיוון שהוא זה שמתמחה, הוא זה שמכיר, לו יש את הוותק, לו יש את הניסיון, ולא ליועץ המשפטי לממשלה, יהא אשר יהא.
“איך יהיה לנו ייעוץ משפטי בתוך המשרדים, פורה, רציני, שאינו חושש ממורא וממשוא פנים, כשדעתו נרמסת על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, על ידי היועצת המשפטית לממשלה? אנחנו מצילים את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה בהצעת החוק הזאת.
“אז אני רוצה לומר: נוצר כאן בלבול מסוכן. הפכנו למדינה שבה הדרג הנבחר, השרים וחברי הכנסת הם בגדר המלצה, והדרג הפקידותי הוא הריבון והקובע.