“אבל למדינה, לצערי, אין שום מתווה לאנשים כאלה. שום מתווה. מעל שנתיים אומרים להם שיהיה להם פתרון. הייתה להם פגישה במשרד ראש הממשלה, ואמרו להם שיהיה פתרון. קמה איזושהי ועדה ואמרו להם שיהיה פתרון.
“תושבי היישובים שבמרחב עוטף עזה נאלצו להתפנות מבתיהם אחרי האירועים הקשים שחוו ב-7 באוקטובר, ובעקבות הכרזה על מרחב העוטף כשטח צבאי סגור.
“מדינת ישראל מחרימה את היישובים האלה. אדוני שר הפנים, מועצה אזורית אשכול, כמו שאתה יודע, נמצאת בגירעון של למעלה מ-30 מיליון שקל, כי הם שילמו את הפינוי של היישובים שצו אלוף פינה אותם.
“במפגשים שקיימתי עם כמה מפונים, הורים לילדים שמסרבים כרגע, מבחינה רגשית, לשוב לעיר – המסגרות שהיו עד היום אלטרנטיבה במרחבים במלונות נסגרו, ומאלצים אותם עכשיו, על מנת שהילדים יוכלו להמשיך את החינוך, להירשם לבתי ספר, מסגרות, באותו מלון שבו הם נמצאים. אני מקבלת תלונות קשות על מצב רגשי. איך יכול להיות שילדים יעברו טלטלה על טלטלה?
“לצערי, מאז 7 באוקטובר חלה החמרה: דניאל התחיל לגמגם, להרטיב במיטה ולנשוך לעצמו את הידיים. כשהוא שומע צבע אדום או רואה בטיקטוק או בחדשות חמאסניק, הוא קופא במקומו. חיינו נהרסו.
“בחוסר הביטחון, בארעיות, באובדן בני משפחה, משפחות שעדיין ישנם בני משפחה שנמצאים בשבי ברצועת עזה, אובדן כל הרשת החברתית, הסביבה הטבעית ומקורות פרנסה ותעסוקה, מקורות ומסגרות לימודים. כל אלה מעידים, אדוני היושב-ראש, על סימני מצוקה קשים מאוד באזור העוטף.
“התושבים רוצים ביטחון, אבל הם רוצים גם תחושת ביטחון, ולכן חובתנו לדון בשאלה בין הלחץ החשוב, בין העידוד הראוי מבחינה לאומית לשיבה הביתה בתוך תחושת הביטחון, לבין ההכלה, לבין החמלה, לבין רוחב הלב שיש להפגין כלפי מי שקשה לו.
“התמונות שיוצאות בימים האחרונים מעזה בהן רואים שוטרי חמאס שחזרו לשגרה ומחלקים דוחות בשכונת היוקרה רימאל בעזה, השווקים התוססים בג׳בליה המוצפים באנשים שקונים מכל הבא ליד, ובית חולים שיפא שחזר לפעילות מלאה כולל ניתוחים, הן תמונות צורמות במיוחד על רקע עשרות אלפים מתושבי העוטף שעדיין רחוקים מאוד מחזרה לשגרה ומפוזרים בכל חלקי הארץ. ככה לא מנהלים מלחמה, ככה לא מכריעים את החמאס.