“כי אם כן, ההיקף הקטן של אנשים שיוצאים לעבודה, מה הוא מלמד? שאנשים לא יוצאים לעבודה וסופגים את העלות הזה על כיסם? שהם כן יוצאים לעבודה, אבל לוקחים תחבורה רגילה ולא תחבורה ציבורית?
“מה שאני מזהה פה, אני רשמתי לעצמי אופטימיזציה בין צורכי או דרישות ההתגוננות, פתיחת המשק ורמת הביקושים. וברור לגמרי שצריך לייצר פה איזשהו איזון. אני לא ראיתי שמספר האוטובוסים וכמות מספר הנהגים הם הבעיה.
“צריך לקבוע קריטריונים בהירים מה מופעל לעת חירום, כאשר ברור לגמרי שהסעת חיילים, כוחות ביטחון וגם אזרחים שצריכים לתפקד בזמן חירום, זה חלק מהעקרונות של פיקוח נפש וצריך לקבוע לזה הגדרות ברורות.
“התחבורה הציבורית ככלל היא חלק משירותי הבסיס של מדינה, מדינת שרווחת התושבים שלה חשובה להם. אנחנו פה עסוקים גם בסוגיות של הנעת חיילים לבסיסיהם, אבל גם במתן מענים לאזרחים לצורכי משק, ולא רק.
“לקובעי המדיניות, אני חוזר ושב על האמירה שבעיניי צריכה להיות כלל אצבע, שפתיחת התחבורה הציבורית צריכה להיות בהלימה לפתיחת המשק לעבודה. לא יכול להיות שדורשים מאזרחי ישראל להגיע לעבודה, אבל מעמידים רק 60% מהיקף התחבורה הציבורית, ואומרים, אבל אין ביקוש.