“זה ראש הממשלה שרציתם? ראש ממשלה שהכיסא חשוב לו יותר מביטחון המדינה? שחשוב לו יותר לקדם ועדת חקירה פוליטית שתפטור אותו ממחדל ההפקרה של 7 באוקטובר? שחשוב לו יותר לרסק את הבלמים והאיזונים של הדמוקרטיה הישראלית, כי הכי מתאים לנאשם בפלילים, נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לחסל את התקשורת החופשית? כי הנאשם, שחתם על הסכם ניגוד עניינים, יעשה הכול, בלי עכבות, בלי בושה, לחיסול הייעוץ המשפטי לממשלה?
“ממשלה וראש ממשלה בלי בלמים ובלי איזונים, חוק שמתכתב עם כל החקיקות שמטרתן החלשת הבלם המרכזי, הרשות השופטת. תודה רבה.
“המגמה, שהחלה בהכרזה על ההפיכה המשטרית לפני כמעט שלוש שנים, צברה תאוצה במהלך מלחמת הנצח. וככל שהממשלה הגבירה קצב, בטירוף, טירוף מוחלט, בהשתלחות חסרת הרסן בערכי הדמוקרטיה והליברליות, המגמה התגברה.
“היינו בחוץ במחאות ובלשכות המאולתרות שלנו בכיכר, פה ברחוב קפלן, ומסקנה אחת יש לי: אין יותר אמון בממשלה הזאת; אין יותר אמון בראש הממשלה; העם כולו רוצה, רוב העם רוצה, לצאת לבחירות עכשיו. נראה לי שאחרי השנתיים וחצי ההזויות האלה עם ההפיכה המשטרית, ובטח ובטח אחרי 7 באוקטובר, ממשלת ישראל צריכה להכריז על יציאה לבחירות, וכמובן לוועדת חקירה ממלכתית.
“בלי שומרי הסף – גם בג"ץ, גם היועצת המשפטית, גם התקשורת, גם שר הביטחון שאיננו "יסמן" – לא יהיה מי שיבלום עריצות של מנהיג חזק או שלטון תאב כוח, ובלי זה נישאר עם דמוקרטיה חלולה, אנורקטית בעצם, שיש בה אולי בחירות אבל אין בה חירות ומהות, ואמת ואמון.
“בהיעדר חוקה בישראל המעגנת את הזכות לשוויון ואת זכויות הנשים, מי יגן על זכויותינו? התשובה ברורה מאליה: כמובן, בג"ץ – אותו בג"ץ שלאורך השנים נחלץ לא פעם ולא פעמיים כדי להגן על זכויותיהן של נשים; אותו בג"ץ שהממשלה מבקשת לדרוס ב-D9. נשים לא נמצאות בסולם העדיפויות של הממשלה הזאת, אבל הרס הדמוקרטיה ובית המשפט העליון – זה במקום הראשון.
“במציאות החדשה שמייצרים לנו לא תהיה ביקורת שיפוטית. ירצה ראש הממשלה וירצו רוב חברי הכנסת, הרי כל ארחי פרחי יוכל להיות שר בממשלת ישראל.
“האם זהו רצון הבוחר? לא לזה כיוונו אזרחי המדינה שמימשו את זכותם וחובתם הדמוקרטית ב-1 בנובמבר לפני פחות מחודשיים. אזרחי המדינה לא כיוונו להיפוך סמכויות וניצול לרעה של בית המחוקקים – הרשות המבצעת, אפילו טרם השבעתה, כופה על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים דרמטיים שכל מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים ואישיים.
“לא יתכן שדווקא בעת הזאת לא יוכלו ארבעה חברי כנסת להגיד "איני יכול עוד" ולסרב ללכת במסלול הפתלתל שהולך ומתרחק יותר ויותר מדרכה של מפלגת הליכוד ומדרכה של דמוקרטיה מתוקנת.
“אזרחי המדינה לא כיוונו להיפוך סמכויות וניצול לרעה של בית המחוקקים. הרשות המבצעת, אפילו טרם השבעתה, כופה על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים דרמטיים שכול מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים וצרכים אישיים.