“הצעת חוק התובע הכללי ופיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שעולה היום לקריאה ראשונה, הוא חלק מהליך מקיף, יסודי ומתבקש שנועד לחזק את עקרונות שלטון החוק, למנוע ניגוד עניינים מבניים ולבסס מחדש את אמון הציבור באכיפה ובמשפט.
“אנו מסדירים כאן בצורה ברורה את מערכת היחסים. חוות הדעת המשפטיות ישקפו ככלל את הדין הקיים, אך אם הממשלה תראה טעם לכך, היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת כמשקפת את הדין ותהיה רשאית לפטור את גורמי הרשות המבצעת מחובה זו, וכן גם לגבי ייצוג המדינה בערכאות הסמוכות. קביעת עמדת המדינה בהליכי משפטים תהיה נתונה חזרה בידי הממשלה. במקרים שהיועץ יסבור שלא ניתן לייצג עמדה זו או שהשר הנוגע בדבר יסבור שעמדת המדינה לא תיוצג כראוי, הממשלה תהיה רשאית לקבוע שעמדתה תוצג באמצעות עורך דין אחר. לצד זה אנחנו שומרים על האינטרס הציבורי במובנו הרחב באמצעות מינוי משנה בכיר ליועץ המשפטי לממשלה שיופקד על תחום קריטי זה.
“מן הצד השני היועץ המשפטי לממשלה. חובתו הראשונה של היועץ המשפטי תהיה לסייע לממשלה בהגשמת המדיניות והיעדים במסגרת הדין ולהעניק ייעוץ משפטי לכל גורמי הרשות המבצעת. הוא יעמוד בראש המערך ובראש הפרקליטות שאינה עוסקת בתחום הפלילי. מאחר שהיועץ נועד לסייע לממשלה ליישם את המדיניות שבשמה נבחרה, הוא ימונה על ידי הממשלה לפי המלצת ראש הממשלה, שר המשפטים, וכהונתו תהיה תואמת לתקופת כהונתה של הממשלה שמינתה אותו.
“בבסיס המהלך הזה עומד כשל מבני עמוק שכולנו חיים איתו כבר עשרות שנים. כשל שבמסגרתו אדם אחד חובש שני כובעים שונים, סותרים ומנוגדים בתכלית. מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה הוא עורך הדין של הממשלה, הוא השותף האסטרטגי לגיבוש המדיניות שלה; הוא מנסח עבורה חקיקה, ולעיתים אף פועל כמתווך פנימי בין משרדי הממשלה השונים. הוא עובד עם הממשלה שכם אל שכם, יום-יום, שעה-שעה, אך מן הצד השני אותו אדם מחזיק בסמכות הפלילית העליונה ביותר – הוא ראש התביעה הכללית, הוא זה שמכריע האם לפתוח בחקירה פלילית או להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה ונגד אותם השרים שהוא מייעץ להם. זוהי סתירה מוסדית עמוקה שהפכה למקור הקבוע של שחיקה באמון הציבור.