“נדב שאל אותנו בגרון חנוק: מה נעשה ביום שיהיו כאן מאות הרוגים ואלפי חיילים שיחזרו משדה הקרב? מי ידאג להם? מי ייתן להם את המענה בעת הצורך?

“1,500 חיילים פונים היום מדי חודש לאגף השיקום. יש שם רק 150 עובדים סוציאליים, 150 אנשים שאמורים לשמוע את הסיפורים, את הכאב, ולתת מענה – זה לא באמת אפשרי.

“יש משהו שאנחנו חייבים לדבר עליו כאן, אבל לצערי אני לא שומע את זה, וזה שהחודשים הרבים שהלוחמים והלוחמות שלנו נמצאים בשדה הקרב – זה לא רק פוגע בגוף, זה גם פוגע בנפש. אחיי הלוחמים, אתם לא צריכים להתבייש. אנחנו צריכים להתבייש שלוקח לכם זמן לקבל מענה רפואי, שאין באמת חוק גיוס שמוריד את הנטל מעל גבכם.

“ואותם גיבורי על שנלחמים ברצועה והם חוזרים, והם צריכים את הטיפול הנפשי, הם רוצים שאגף השיקום יכיר בהם, ואז הם שוב פעם צריכים להילחם, הפעם במדינה, ולא לטובת המדינה.