“אבל חלפו מספר חודשים והפורמט במקום הזה, כדי להתקדם, ואנחנו רואים את זה, וכדי להיות מוכרים, אנחנו צריכים לא לאהוב לפחות מישהו אחד ולדבר לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. וזה מה שהמקום הזה מכתיב. האלימות בחברה מגיעה מתוך המקום הזה.
“אבל בסוף כשאנחנו מדברים על משמר הכנסת חשוב לי להגיד שמשמר הכנסת מבצע הנחיות. זה לא בסדר, אני לא מסכים עם זה. לא להתבלבל רגע. הם לא הכתובת פשוט. זה לא תקין.
“צריך להשקיע יותר במכינות, בשנות שירות. בתנועות וארגוני הנוער. ככל שאנחנו ניתן יותר לבני הנוער את המסגרות האלה אנחנו נראה פחות אלימות, פחות וונדליזם.
“היו לכם 1,000 ימים, 1,000 ימים שבהם יכולתם לטפל ולחזק את אגף השיקום, שקורס תחת העומס; עובדים ועובדות מסורים שנמתחו עד קצה היכולת שלהם, שחודשים רבים הם מתריעים כאגף על סף קריסה.
“מי שתומך בחוק הזה, חבר הכנסת פרוש, אין לו כבוד לא לתורה ולא לאלוהים. מי שמאמין באמונה שלמה בכוחה של התורה לא צריך להעניק לה מעמד חוקתי.
“אנחנו נמצאים בצונאמי של בריאות נפש, ואם לא תהיה התערבות טיפולית, המחיר ילווה את החברה בעוד שנים רבות.
“היו לכם למעלה מ-1,000 ימים לטפל בכך שחייל שרוצה לקנות דירה – הוא לא יכול לקנות דירה כי אין שום חברת ביטוח שתבטח אותו, כי הוא מוגדר כחייל או כלקוח בקבוצת סיכון. אותו חייל שסיכן את החיים שלו מוגדר כי חברת ביטוח לא רוצה לבטח אותו.
“היו לכם למעלה מ-1,000 ימים להוסיף תקנים של מטפלים ומטפלות, לקצר את זמני ההמתנה, להפחית בביורוקרטיה בשביל אלו שנלחמו ונפצעו בנפש בהגנה על המולדת.
“היו לכם למעלה מ-1,000 ימים לטפל בכך שחייל נכה צה"ל לא יכול לקנות דירה כי אין חברת ביטוח שתבטח אותו, כי הוא מוגדר בקבוצת סיכון.
“יכולתם לטפל ולחזק את אגף השיקום, אגף שקורס תחת עומס. העובדים והעובדות המסורים נמתחים עד קצה גבול היכולת שלהם. הם מתריעים כבר חודשים רבים כי האגף על סף קריסה.
“יש בעיה עם אותם חיילים, הרבה מאוד, שהבושה מנהלת אותם, והגבורה שלהם של להיות לוחם ולבוא ולבקש עזרה, הם נשארים לבד בבית, ואותם אנחנו מפספסים, ועל זה צריך לראות איך הצבא נותן את המענה.
“וככל שתיתנו יותר מענים וחופשות ועוד יום עיבוד, פחות יום עיבוד, בסופו של דבר, האיתור שאתם עושים והכיוון שאתם נותנים לאותם אנשים, אם לא יהיה גורם מתכלל לאירוע הזה, ואין גורם מתכלל, יש לכם הרבה מענים שאתם יכולים לתת, אבל בסופו של דבר, אם אני מגיע לאגף השיקום ועדיין יש שם כמות מאוד קטנה של עובדים סוציאליים ביחס לכמות הפצועים שמגיעים לקבל את הטיפול שלהם, כל עוד לא נגדיל את הכמות של המטפלים, אנחנו לא נפתור את הבעיה. כל עוד רופא יטפל ב-3,900 פצועים, התורים ימשיכו להיות ארוכים.
“ונכון שזה הפך להיות כמו בדיחה כזאת שאנחנו מריצים כאן, אבל המחקר הזה מראה ש-75% מהילדים של משפחות של משרתי המילואים חווים תסמינים פוסט-טראומטיים. 35% מהנשים של המילואימניקים חוות את אותם תסמינים.
“אמשיך להיות מעורבת בהעלאת המודעות לבריאות הנפש. אני חייבת את זה לגיל, לי, למשפחה ולמדינה שלנו. לא אפסיק להילחם על כך.
“אנחנו מעריכים את מה שעשית עבור המדינה, אנחנו רואים וזוכרים אותך. אנחנו מכירים במוות שלך ובפציעה השקופה. גם עכשיו אתה לא לבד.
“זה בעל משמעות עבורי יותר מכל קריירה גדולה שתהיה לי. אמשיך להיות מעורבת בהעלאת המודעות לבריאות הנפש. אני חייבת את זה לגיל, לי, למשפחה ולמדינה שלנו. לא אפסיק להילחם על כך. זו המלחמה היחידה שאין לה הפסקת אש או חוזה שמעיד על סיומה.
“המצילים צריכים לקבל על זה כסף כי הם נמצאים בבית והם לא יכולים לתכנן תוכניות כי משהו הולך לקרות. הם לא יכולים לצאת מהבית. הם צריכים להיות במרחק קריאה.
“בסופו של דבר, אנחנו כן מדברים על שינוי מפתח התקינה כדי להוסיף תקנים חדשים. אבל שינוי מפתח התקינה לא יכול להיות בלי שיתוף פעולה של השלטון המקומי, כי אנחנו נהיה באותו מצב שבו אנחנו רוצים להוסיף הוצאות לרשות המקומית, ולמשרד החינוך יש כסף, אבל לרשות המקומית אין כסף להוסיף.
“אנחנו נשמח שהרשויות המקומיות ומשרד החינוך ייתנו לילדים שלנו ויבחנו אותם לפי היכולת שלהם להביע את הרגש שלהם ואת מדד הזהות והשייכות שלהם לבתי הספר.
“אני רק רוצה לוודא האם זה נמצא באג'נדה שלכם, כפי שאנחנו עושים. כלומר, האם את קמה לעבוד עם זה בבוקר, או שאתם מקימים איזשהו גוף מצומצם קבוע אחת לשבוע או זום, שעוסק בעניין?
“האם הנקודה היא שיש מועד אחד בשנה, שמאפשר להם לבחון את עצמם ואת המתאם, ומי שלא עבר אותו צריך להמתין שנתיים, וזאת בשונה מרפואה, עריכת דין, רואה חשבון? האם לא נכון לקצץ את זה?
“ברגע שמורידים שעות כוננות, וזאת כשהאתיקה של פסיכולוג מתייחסת לכך שהוא צריך להיות זמין בכל שעה לכל מקרה כזה או אחר, זה גם לא הוגן וזה גם פוגע בשכר שלו.
“כי, בסופו של דבר, אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכללית, והתמונה הכללית מראה כרגע שיש פחות מ-50% תקינה. סליחה, תת-איוש.
“יצאה כותרת מאוד יפה על העלאת שכר ב-40%, אבל, תכלס, בשטח, אנחנו רואים שהם מרוויחים אותו הכסף, וחלקם אפילו נפגעים מזה.
“אנחנו צריכים לדבר על עולם הרגש ולהבין שאנחנו בתקופה מאתגרת, שתלך ותהיה יותר מאתגרת, כי אירועי 7 באוקטובר מחקו לחלק מאיתנו את הבית הרגשי, את הזהות והשייכות שהייתה להם.
“מאחר שהחוזר של דצמבר 2021 הוא עדיין בתוקף, וזה נאמר גם בדיון הקודם, שהורה שלא יכול לקבל את השירות הסביר בקופת החולים, קופת החולים מחויבת לשלם לו טיפול.
“השאלה היא האם זה לא נכון לקבוע מפתח תקינה כדי שאנחנו נוכל לבוא ולא להגיד לכם רק שאתם לא טובים, אלא להגיד לכם: תקשיבו, הגדרתם מטפל אחד ל-1,000 ילדים, בואו, זה לא עובד.
“ואז נלך אחורה ונגיד, אולי ה-80 שקלים שאנחנו משלמים לשעה כשבחוץ מקבלים 400, המטפלים לא מגיעים.
“אני מבקש ממשרד הבריאות, לאור כל מה שנאמר כאן, הבנו שהכוונות טובות, אבל הביצוע כרגע לא מוכיח את עצמו, לשקול לדחות את הפעימה השנייה עד שאנחנו נקבל באמת את כל הנתונים והתשובות ונראה שבאמת הזמנים של ההמתנה הם זמנים סבירים.
“יש את חוזר מנכ״ל מדצמבר 2021, חוזר שמגדיל פרקי זמן מחייבים למתן אבחון וטיפול, וככל שהקופה אינה עומדת בהם, חובה לאפשר למטופל לקבל שירות בפרטי בהחזר.
“שנה-שנה וחצי זה לא ריאלי שלילד שצריך טיפול, והורה בהתפתחות הילד רוצה לתת לילד שלו את הדבר הטוב ביותר, והוא לא יכול ללכת לשוק הפרטי, הוא לא יכול לקבל את זה, אתם משאירים אותו בבית.
“הבסיס של הרפורמה הזאת, לטפל בילדים וליצור רצף טיפולי. ואם יש שלושה מטפלים או מטפלות על תקן אחד, איפה אתם דואגים לרצף טיפולי?
“ליאור, סליחה שאני מתפרץ לדברים שלך, אמרת דבר חשוב, יכול להיות שצריך להקים קו ייעודי עבור הרפורמה, תלונות של הורים, כי היום אין להורים לאן לפנות חוץ מחברי הכנסת וליו"ר הוועדה ולמנהלת הוועדה, ואנחנו לא כתובת של פניות ציבור.
“השאלה היא אם היה שכר הוגן עבור מטפלות בשירות הציבורי היינו מקבלים 100% משרה, ככה זה גם יוצר פחות בלגן בכל המערכת.
“דווקא בגלל שהתחלתם עם המצגת, אני כן חושב שראוי, לא לדברי פתיחה מאוד ארוכים, אבל כן להגיד שמשרד הבריאות התחייב בוועדה האחרונה שהוא ישלח כל חודש נתונים כדי שאנחנו, חברי הוועדה והציבור, המגזר השלישי, נוכל ללמוד אחרי הרפורמה והאם נכון להיכנס לפעימה השנייה, וטרם קיבלנו קרוב לארבעה חודשים את הנתונים.
“הפתרונות הם גם הסברה אבל גם אפשרות אחרת, שילדים יפגשו מישהו אנושי, פסיכולוג, אם זה בשירות הציבורי, אם זה בבתי הספר.
“אנחנו אחרי 7 באוקטובר ואנחנו מדברים על זה שצריך לשפר את מפתח התקינה, שלא יכול להיות שיש פסיכולוג אחד ל-1,000 תלמידים וכלום לא נעשה; ואנחנו מדברים על זה שצריך לקבוע תקן ליועצת בבית ספר שיהיה לה 100% שעות להתעסק ברווחה ובנפש של הילד ושל הצוות המקצועי, ושהיא לא תתעסק במסיבות סוף שנה; ואנחנו מדברים על התורים ארוכים בקופות החולים, ששם אין מפתח תקינה ואין לנו איזושהי הגדרה מהו טווח זמן סביר לפגוש פסיכולוג.
“הדוגמה הנשחקת שאני נותן היא שמי שנשברה לו היד לא יכול לחכות 8 או 10 חודשים לפגוש רופא ומי שנשברה לו הנפש צריך לפגוש פסיכולוג.
“אני לא חושב שמילואימניק שמגיע ללמוד תואר ראשון או שני, צריך לקבל את הטיפול הרגשי שלו באוניברסיטה, אלא דרך משרד הביטחון.
“אז העלו את השכר ב-40% והורידו את שעות הכוננות, כך שיש מקרים מסוימים שפסיכולוג מרוויח פחות כסף ממה שהוא הרוויח גם אחרי עליית השכר.
“הבעיה כאן היא לא רק הסכמי השכר, היא גם שאין כאן גורם מתכלל שמטפל בכל נושא בריאות הנפש, וכל אחד לוקח לעצמו איזו נישה, והוא רוצה להיות זה שנותן את המענה.
“תרבות הדיון כאן היא המראה של החברה הישראלית, ומה שאנחנו מוציאים מכאן, אנחנו בסופו של דבר נותנים לגיטימציה לתוקפנות של בני הנוער, לנהגים ברמזורים, וככל שנשקיע יותר כספים וניתן משאבים, אם לא נלמד את הילדים שלנו וניצור להם הרגלים חדשים – ודיברו על זה, הרגל חדש הוא לעסוק בספורט, ואז נשאל: האם ברשות המקומית יש את מגרש הספורט בשביל אותו בן נוער?
“ככל שתהיה תעסוקה לבני הנוער, שתהיה להם אלטרנטיבה, נפתור ונצמצם את אלימות בני הנוער.
“אכיפה היא לא פתרון של בעיה, אנחנו צריכים לתת אלטרנטיבה, ועל זה צריך לדבר כאן, לא על איך להעניש – מניעה, ומניעה מגיעה מאלטרנטיבה.
“כשנכנסתי לתפקיד בעיריית בת ים, סגן ראש העיר צביקה ברוט, זה היה לפני הקיץ, אוגוסט, ואז עשינו שולחן עגול עם היחידה, הרשות הלאומית, ואמרנו: בואו נוסיף פיקוח לילדים בגינות; ונדליזם, נרגילות והכול – פקחים וקנסות, נרתיע אותם, ואז חשבנו שאנחנו צריכים להוסיף מגרשי ספורט ופעילויות, והוספנו עשרות מרכזי ספורט.
“ואנחנו יודעים שנושא בריאות הנפש עולה כאן בשנים האחרונות וזו פציעה שקשה לנו לראות אותה. הרבה יותר קל אם היית הולך עם גבס ביד בקניון היו שואלים אותך איך נפלת.
“המדינה לא צריכה לפעול, הממשלה צריכה לפעול בלשנות סדרי עדיפויות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. מדינה לא יכולה לעשות כלום, אנחנו חיים בתוך מדינה שמובלת על ידי סדרי עדיפויות והחלטות ממשלתיות כאלה ואחרות.
“בסופו של דבר, אנחנו מדברים על השמנת יתר, שזה קצה הקרחון, אני רוצה לדבר רגע על הבעיה, והיא שאין קשר ואין שולחן עגול בין המשרדים.
“אם הייתי לוקח את כל מה שנאמר כאן עד עכשיו – אנחנו צריכים לדבר על הטמעת הרגלים חדשים בקרב בני הנוער, הילדים והציבור הכללי. אם תהיה לי האלטרנטיבה, לצורך העניין ברשות המקומית בבת ים, ואין לי את הכסף לחדר כושר, דאגנו שיהיו מתקני ספורט בהרבה מאוד גינות. הנגשנו לציבור וראינו שזה עובד.
“כשאנחנו מדברים על השמנת יתר, חשוב לדבר גם על הפרעות אכילה. יש חבל דק בין שני הנושאים האלה, וככל שנדחוף יותר את בני הנוער, הילדים וההורים לכיוון מניעת השמנה, אנחנו יכולים ליצור בדיוק את המקרה ההפוך.