“הולך הציבור לבחור, מיליוני אנשים מצביעים, הכנסת מתכנסת, מקבלת חוקי-יסוד, ואז יושבים שם שופטים ומחליטים אם החוק נאה בעיניהם או לא נאה בעיניהם, אם ידחו את תחולתו, אם יבטלו אותו, אם יתקנו אותו.

“לכן אני מציע לכנסת לאשר את הצעת החוק, כדי שאנחנו נוכל להבטיח את זה שתהיה ביקורת הוגנת, ישרה, ראויה, ללא משוא פנים, ואולי הייתי אומר ברוח הימים האלה, היא דרושה בעיקר למי שיש בידיהם כוח כמעט בלתי מוגבל ולמי שיש בידיהם כוח לקבוע גורלות של אנשים ולשלול את חירותם, ושם צריכה להיות הביקורת הכי בלתי תלויה, הכי נשכנית ואמיצה, ולא ביקורת מחבקת של חבר מביא חבר וחבר כאילו מבקר את החבר.

“כאשר הממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה, במסגרת החוק, ללא ניגוד עניינים ובהליך תקין, יש לאפשר לה לבצע את מדיניותה.