“אנחנו רוצים שהיום הזה לא ימשיך להיות רק יומה וחגה של הקהילה האתיופית בישראל, אלא של כלל ישראל. למה? כי יש בו אלמנטים מאוד משמעותיים של אחדות, של חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא, של שמירת הזהות היהודית, של זקיפות קומה לאומית, של המון נושאים. ולכן ליום הזה יש ערך כל כך חשוב.

“זה אומר שאנחנו מצפים שהיום הזה לא יהיה רק נחלת יהדות אתיופיה; הוא יהיה נחלת כלל אזרחי מדינת ישראל, כלל עם ישראל, כי אנחנו מאמינים שרק שמרנו עליו.

“כשמנסים שנייה להבין מה עושים ביום הזה, אז יהדות אתיופיה, כפי שאמרה חברתי פנינה, יהדות אתיופיה נהגה לקיים, לציין את היום הזה בכל שנה בכ"ט בחשוון, 50 יום אחרי יום כיפור; מין מעבר כזה מהממד הפרטי והמחילה הפרטית והקומה הפרטית ביום כיפור בינינו לבין בוראנו, מעבר של 50 יום עד הקומה הלאומית, הקומה הקהילתית, שבה אנחנו מבקשים מחילה ברמה הלאומית. זו המשמעות של היום הזה.

“יום הסיגד הוא יום ייחודי ליהודי אתיופיה, והוא מהווה יום משמעותי בחיי הדת של הקהילה. קיומו מדי שנה בשנה מהווה מוקד לגיבוש הזהות היהודית, הרוחנית והקהילתית.