“בוודאי שצריך לקיים דיון ולראות מה נכון ומה לדייק, ויש כאן מסר אחד, שבהחלט נראה לי שחשוב שניקח אותו איתנו, שחג הסיגד ומסורת יהודי אתיופיה צריכים להיות נחלת כלל עם ישראל. זה חג שמבטא בעצם את הקשר לארץ ישראל, את הקשר לעם ישראל, חרף הגלות הקשה והארוכה, גלות שבמקרה של יהודי אתיופיה ועשרת השבטים בכלל היא ארוכה יותר.
“כשמנסים שנייה להבין מה עושים ביום הזה, אז יהדות אתיופיה, כפי שאמרה חברתי פנינה, יהדות אתיופיה נהגה לקיים, לציין את היום הזה בכל שנה בכ"ט בחשוון, 50 יום אחרי יום כיפור; מין מעבר כזה מהממד הפרטי והמחילה הפרטית והקומה הפרטית ביום כיפור בינינו לבין בוראנו, מעבר של 50 יום עד הקומה הלאומית, הקומה הקהילתית, שבה אנחנו מבקשים מחילה ברמה הלאומית. זו המשמעות של היום הזה.
“אנחנו רוצים שהיום הזה לא ימשיך להיות רק יומה וחגה של הקהילה האתיופית בישראל, אלא של כלל ישראל. למה? כי יש בו אלמנטים מאוד משמעותיים של אחדות, של חידוש הברית עם הקדוש ברוך הוא, של שמירת הזהות היהודית, של זקיפות קומה לאומית, של המון נושאים. ולכן ליום הזה יש ערך כל כך חשוב.