“צריך לזכור שפעמים רבות הורי אומנה הם קרובי משפחה כדי לא לגמרי לנתק את הילדים. אני לא יודעת אם אתה יודעים אבל אומנה אמורה להיות מסגרת זמנית ולא מסגרת קבועה.
“זה נכון שאומנה אמורה להיות זמנית. אבל בימיי כאן ובהתעסקות שלי עם הנושא, הזמני הזה הרבה פעמים הוא עד גיל 18. בואו לא נתעלם מהמציאות.
“וראיתי שיש המון המון פערים, ומאז אני מנסה לסגור, ולפחות לעשות את החלק שלי, כדי לעודד עוד הורה אומנה להגיע כדי שנמצא בתים מדהימים לילדים.
“למעשה, לפחות בעיניי, לקחת ילדים לאומנה זה אחד המעשים הכי אציליים שיש. לקחת ילדים עם קושי, עם אתגר, עם נכות, אי-אפשר בכלל לתאר בעיניי את הקדושה של המעשה הזה.
“אני חושב שהמדינה צריכה לעודד כמה שיותר ילדים שיהיו באומנה, ולא בפנימיות, ולא במוסדות. ראשית, זה עולה הרבה פחות למדינה, וגם זה לטובת הילד.
“אז ככה נחשפתי באמת לפער ולאי-שוויון שמפסיקים להם את קצבת הנכות. למעשה, זה הרבה יותר עמוק, ואנחנו נצטרך לטפל בעוד דברים, כי אפילו להנחה בארנונה הם לא זכאים.
“משפחות האומנה זו נבחרת ערכית, ערכית מאוד, בעידן של האינדיבידואל שכל אחד הוא ועצמו מושיטים לנו, לנו, אנחנו כריבון, ולילדים האלה שבאמת צריכים את הדחיפה הזו מלמטה בדקות הכי קריטיות, ומוצאים אותם תמיד.