“וראיתי שיש המון המון פערים, ומאז אני מנסה לסגור, ולפחות לעשות את החלק שלי, כדי לעודד עוד הורה אומנה להגיע כדי שנמצא בתים מדהימים לילדים.
“אז ככה נחשפתי באמת לפער ולאי-שוויון שמפסיקים להם את קצבת הנכות. למעשה, זה הרבה יותר עמוק, ואנחנו נצטרך לטפל בעוד דברים, כי אפילו להנחה בארנונה הם לא זכאים.
“למעשה, לפחות בעיניי, לקחת ילדים לאומנה זה אחד המעשים הכי אציליים שיש. לקחת ילדים עם קושי, עם אתגר, עם נכות, אי-אפשר בכלל לתאר בעיניי את הקדושה של המעשה הזה.
“אני חושב שהמדינה צריכה לעודד כמה שיותר ילדים שיהיו באומנה, ולא בפנימיות, ולא במוסדות. ראשית, זה עולה הרבה פחות למדינה, וגם זה לטובת הילד.
“משפחות האומנה זו נבחרת ערכית, ערכית מאוד, בעידן של האינדיבידואל שכל אחד הוא ועצמו מושיטים לנו, לנו, אנחנו כריבון, ולילדים האלה שבאמת צריכים את הדחיפה הזו מלמטה בדקות הכי קריטיות, ומוצאים אותם תמיד.