“לסיום, גברתי. בשעה זו שאני עומד פה ומדבר, יש אלפי בתי מדרש ברחבי הארץ. יש בחורים שיושבים עכשיו מול גמרא, אצילים, צנועים, קול תורה שעולה מירושלים, מבני ברק, מההתיישבויות, מאלעד, ביתר, אופקים, נתיבות, טבריה, קריית ספר, אשדוד, קול שקט. קול לא מאיים, לא אלים, קול שממשיך את עצמו אלפי שנים, מכיר בעברו. הקול הזה אומר למדינת ישראל, אל תילחמי בי, אני לא האויב שלך, אל תכלאי אותי, אני הנשמה שלך. אל תנסי להשתיק אותי, אני הסיבה שאת המדינה כאן.
“בכל ההיסטוריה של העם היהודי לימוד התורה היה עוגן ההצלה. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו פה היום. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו שורדים את הצרות הגדולות והנוראות שהעם שלנו עבר במהלך כל ההיסטוריה. שרדנו בגלל לומדי התורה שתורתם אומנותם. החובה ללמוד תורה היא על כל יהודי, אך לא עליהם אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על אלה שתורתם אומנותם, שבזכותם ניצלנו מכל הצרות והגענו לכאן לארץ ישראל.
“אם לא היינו ממשיכים לעסוק בתורה ולחזק את לומדי התורה, אוי ואבוי לנו. לא הייתה לנו שום זכות קיום כעם יהודי.