“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר מדינת ישראל תציין נקודת זמן מצמררת: 1,000 ימים – 1,000 ימים של שכול, של קהילות שנהרסו, של משפחות שנמחקו; 1,000 ימים שבהם נפש העם הזה לא מצאה מנוח. ובערב המצמרר הזה, מה מקבל הציבור הישראלי מראש הממשלה? לא, רק אל תתבלבלו, זה לא כל הציבור הישראלי. ראש הממשלה מתראיין לערוץ הבית שלו, לערוץ המלטף, המהנהן, והוא מסרב בעקביות ובפחדנות להתמודד מול עיתונאים שלא הונחו מראש לשאלות.
“הם עוד לא העבירו חוק שישנה את התאריך של 7 באוקטובר 2023 לשנת 2022? זה רעיון.
“המהפכה המשטרית לא רק הובילה לאסון 7 באוקטובר; לא הובילה רק ל-1,800 נרצחים ול-100 חטופים – עדיין במנהרות בעזה ול-12,000 פצועים; היא גם מגרשת ישראלים מארצם. האנשים האלה הרגישו שהמהפכה המשטרית היא נגדם, כי היא באמת נגדם. הם לא רוצים לחיות כאן כי הם מרגישים שלא רוצים אותם כאן.
“1,600 הרוגים ונרצחים, 250 חטופות וחטופים, 10,000 פצועים, עשרות אלפי מפונים, ארץ בוערת וזועקת, סכנה קיומית לעתיד המדינה – כל זה על מצפונה של ממשלת נתניהו, אבל זה לא מספיק לה. היא רוצה עוד.
“את מהותו ותוכנו של המשפט קבעו כמציאות בשטח חיילי צה"ל בשירות הסדיר לצד חיילי המילואים, שמאז 7 באוקטובר שני מערכי כוח אלה מהווים חלק בלתי נפרד מסד"כ צבא ההגנה לישראל. חיילי צה"ל בשירות הסדיר ובשירות המילואים הפכו את סימן השאלה בסופו של המשפט, לסימן קריאה וקביעה: לשרת את המדינה זוהי חובה שהיא זכות.
“הציבור פותח טלוויזיה היום, אחרי האסון הלאומי הגדול ביותר שקרה בתולדות המדינה וקרה במשמרת של הממשלה הנוכחית, והוא שומע על הנרצחים, זיהוי גופות, חללים חדשים, כן או לא מלחמה בצפון, אנשים מפונים, חטופים, חיילי מילואים; שומע, רואה, מרגיש שקשה לו ללכת לסופר לסגור את החודש או לתת חינוך ראוי לילדיו, ותוהה מה יהיה.
“ה-7 באוקטובר המיט עלינו אסון, והמלחמה עדיין נמשכת. מחויבות מדינת ישראל לעדה הדרוזית חייבת להיבחן במעשים ולא בדיבורים כדי שהדור הצעיר יראה במדינה בית שלא רק נלחמים עבורו, אלא בעיקר טוב לחיות בו.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – כנסת ריקה, למעט חבריי מהאופוזיציה – היום 7 בפברואר, ואנחנו מציינים ארבעה חודשים לשבת השחורה, 124 ימים. אנחנו מתכנסים כאן כדי להצביע על תקציב שנת 2024, תקציב שהיה אמור להיות מותאם למציאות החדשה שאליה נקלענו ב-7 באוקטובר, תקציב שאמור לתת מענה למדינה במלחמה, מדינה שבה רבים ורבות כל כך מגויסים למילואים, מדינה שבה 150,000 אזרחים ואזרחיות עקורים מבתיהם, מדינה שבה צורכי הצבא, מערכת הביטחון, ההגנה על האזרחים והמיגון אקוטיים מתמיד. מדינה בזמן חירום אמיתי.