“שוב, אני לא מאשימה אותו, אבל בפועל, לדעתי, הוא יהיה החסם שלא יסכים לפתוח שום מרכזי חוסן שייקחו מקופות החולים את המטפלים שהם כל כך משוועים אליהם.
“בפרויקט של מרכזי חוסן אין ההשתתפות של משרד החינוך, אלא זה עבודה במקביל. זה תיאום.
“קראתי שהוקמו 40 מרכזי חוסן בבתי ספר שונים. אני חושבת שזה מבורך ומעניין לראות איך זה יעבוד. השאלה היא איזה תוכנית יש להרחבה של זה?
“אני קוראת לכם, ועדה מאוד מכובדת שבסוף קובעת סדר עדיפויות של איך תתנהל כאן המדינה, לפעול כדי שמרכזי החוסן יקבלו תקצוב גבוה.
“אז אני אשמח לדעת, בגלל שהם לא בסיס תקציב והם תמיד מקואליציוני, מה מצב מרכזי החוסן, האם יש תוספת עכשיו למרכזי החוסן גם נוכח המצב? אני יודעת שצריכים עוד מענים ועוד תקציבים.
“כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. גברתי, לאחרונה עולה על הפרק שחלק מהסיכום או ההחלטות של התקציב כנראה גם יפגעו במרכזי החוסן, ומדברים אפילו על 50% ממרכזי חוסן שעלולים להיסגר. זה המקום לומר שיש רגעים שבהם בכנסת ישראל נדרש להפסיק לדבר על מספרים ותקנות, ולהתחיל לדבר על בני אדם.
“לכן, כל ניסיון לפגוע במרכזי החוסן, כל מחשבה על צמצום, על קיצוץ, על ביורוקרטיה, הוא לא ויכוח תקציבי; הוא ויכוח על הזכות הבסיסית של האדם להירפא; הוא ויכוח על הנשימה הראשונה שאדם לוקח אחרי טראומה; הוא ויכוח על היכולת של קהילה שלמה לעמוד על הרגליים.
“ואני רוצה לומר לכם, זה אחד המעשים המופלאים החשובים – שהומצאו, אגב, בפריפריה. אתה יודע, מהדרום יצאה התורה, והתפרסה ל-16 מרכזים.
“מרכזי החוסן בצפון הם כמעט כיפת הברזל האזרחית של אזרחים רבים, והבית הזה, שאנחנו שליחים של הקהילות שלנו בו, גם הבית הזה הוא חוסן לעם ישראל ולאזרחי ישראל, והאחריות שלנו היא לאפשר להם ליהנות מהחוסן שהבית הזה יכול לתת להם.
“אני פוגשת הורים שאומרים לי: תקשיבי, הילד לא מוכן לצאת מהממ"ד. כל הזמן הוא אומר: אימא, עוד שעה יזרקו עלינו משהו; אימא, עוד מעט יהרגו אותנו.
“היו מרכזי חוסן בצפון כלקח ממלחמת לבנון השנייה, רק שנתנו אותם לעמותות בתרומה ובהשקעה ממשלתית. נגמר הכסף – נסגרו מרכזי החוסן. בדרום נתנו את זה לרשויות, וזה המשיך לעבוד, כי הן לקחו אחריות על השירות הזה.
“ממש בתחילת המלחמה פניתי לאוצר בדרישה ממוקדת לדאוג לחוסן הקהילתי של אזרחי מדינת ישראל, כי בעקבות הטבח והטרגדיה אנחנו רואים את זה מגיע מכל כיוון: מכל אותם נפגעי הנובה, מהחיילים שחוו על גופם חודשים של שירות צבאי בתוך מלחמה, כמו שאמרו כאן קודם, בתשעה חודשים שאנחנו נמצאים בהם – אם זה משפחות החטופים, החטופים והחטופות שחזרו, וכלל הציבור, שנאלץ להתמודד עם זה, המפונים והמפונות – שלדבר איתם ולהבין משמעויות של להיות עקורים מהבתים שלהם, דבר שהוא לא נתפס, וזה קורה לנו, וצריך לתת את המענה הנפשי.
“הייתי בקרית שמונה, פתחו מרכז חוסן. היום, אתה יודע כמה ילדים צריכים טיפול במרכז חוסן? יש שמה תור של שלושה חודשים כדי לקבל טיפול.
“תאמרו לי, חבריי לקואליציה, איך אין לכם בושה להביא לכאן תקציב שיש בו סעיף של 4 מיליון ש"ח קואליציוני לתגבור מרכזי החוסן, אבל לא כל מרכזי החוסן, רק ביהודה ושומרון?
“אנחנו מאוד מאוד מברכים על מרכזי החוסן. אני יכולה גם לומר שמרכז חוסן בשדרות מהווה אפילו פלטפורמה להמון מדינות שמגיעות, היה ביקור גם מאוקראינה שם, כי בהחלט עושים עבודת קודש. אך לדאבוני, אדוני, המספר הוא מצומצם, הכמות היא כמות קטנה של תושבי המקום, ולא אחת הורים נאלצים, אדוני, לשלם מכיסם הפרטי, ילדים שלא מטופלים, בנוסף, מרכזי בריאות הנפש נהיו עמוסים.