“המדינה משקיעה המון כסף כדי להוציא אותם ממעגל הסיכון, ואז באבחת חרב הם חוזרים חזרה למעגל הסיכון, כי חסר להם 800 או 1,200 שקלים או 1,400 שקלים כדי לשלם את שכר הדירה.
“בהתאם, הצעה זו מבקשת להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הצורך לדון בכלים אופרטיביים עבור צעירות וצעירים בסיכון במצב החירום הבא, שהוא מעבר לפינה, בהתאם למיפוי הצרכים שכבר נעשה, ולהיערך עם מדיניות ומענים מתוקצבים וזמינים דרך הרשויות המקומיות.
“היעדר היערכות של המדינה והרשויות המקומיות למענים עבורם במצבי חירום גורם להעמקת הסיכון ולמעבר לעבודה ללא תלוש, עבודה בשחור, מחשש שכניסתם לחובות תוביל לעיקול המשכורת, מה שחושף אותן ואותם לעוד סיטואציות של ניצול וסיכון.
“כנסת נכבדה, הנושא העומד על סדר-היום, מצבם של צעירים במצבי סיכון. ואני, תסלחו לי שאני לא משתתף בחגיגה הקולינרית שאתם מנסים לעשות על השפה העברית, ובכל משפט לדבר בזכר ונקבה, כאילו אתם תלמידיה של מירב מיכאלי. אז בעברית אומרים צעירים וזה כולל גם צעירות.
“צעירים וצעירות במצבי סיכון הם הראשונים להיפגע בכל מצב חירום, והאחרונים להתאושש אחריו.
“צעירות וצעירים במצבי סיכון אינם בעיה חברתית, הם מדד לאופן שבו המדינה, ובמיוחד השלטון המקומי בגיבוי המדינה, מתפקדים בשעת מבחן.
“השר קרעי, אין שום מענים מקיפים, השטח מייצר אותם יש מאין, צריך תווי מזון, סיוע בשכר דירה ומענה טיפולי אישי.
“משרד הרווחה והביטחון החברתי רואה בצעירים במצבי סיכון אוכלוסייה אסטרטגית לעתידה של החברה הישראלית.
“הנושא העומד על סדר-היום, מצבם של צעירים במצבי סיכון, הוא נושא בעל חשיבות לאומית, ובפרט נוכח ההתמודדות המורכבת של אוכלוסייה זו מאז פרוץ המלחמה.
“המצב של צעירים וצעירות בסיכון החמיר מאוד. אנחנו נמצאים בכמה שנים שהן קשות מאוד.
“שרת התחבורה והבטיחות בדרכים קידמה תקציב של 180 מיליון שקל – שאלת על תקציבים, וזה דבר נכון – כל שנה עד שנת 2027, לטובת טיפול במוקדי סיכון.
“אני אומרת לכם שגם מי שעני ואין לו מסגרת בתוך בית הספר, ויש לנו 30% מהצעירים הערבים חסרי מעש – לא לימודים, לא עבודה – אז אין פלא שהם ימצאו מקומות אחרים.
“אני באמת מרגיש שאין מי שדואג לציבור הצעיר הזה שאנחנו כל כך צריכים אותו.
“אני הולכת, כמו איזו פושטת יד, ואני שומעת בוועדה ש-75 מיליון שקל עוברים לנוער בסיכון. ואני אומרת: אבל רגע, יש עוד נוער בסיכון שזקוק לזה.
“קודם כול, כספים קואליציוניים לנוער בסיכון – זה לא קיים. זה נמצא בבסיס התקציב, מחולק. חלקו מבוצע דרך הרשויות המקומיות, חלקו לנערים שנמצאים במוסדות, הם נערי רווחה במוסדות, נקודה.
“שלוש שנים עברו מאז ההכרזה על הצומת כמוקד סיכון, והעניין מעשית, בשטח, לא זז.
“נער בסיכון ברשימת המתנה – זאת אומרת שכל דקה ודקה הוא בסיכון גבוה.
“כי כל הנאומים וכל המחקרים מדברים על מה עושים עכשיו עם נוער בסיכון. יש נוער בסיכון במצבים מאוד קשים ויש מצבים שאפשר לטפל בהם, אבל כמעט לא דיברו על נושא המניעה, כמעט לא תהו מה אנחנו עושים מהיום והלאה כדי שפחות ילדים ונוער יגיעו לסטטוס של נוער בסיכון.
“המוסדות שבהם חיים ילדים בסיכון צריכים להיות המקומות הבטוחים, המוגנים והטובים בעולם. הם עדיין לא כאלה. למדתי את זה גם בוועדת העבודה והרווחה. מדיניות ממשלתית מסוכנת עלולה להפוך אותם ממקום מפלט לבית ייסורים.
“כשאנחנו לא מטפלים בנוער הזה, נוער שזקוק לטיפול מסיבי, אנחנו הופכים את הרוע למשהו שהוא חלק מהם, ואז הם גדלים להיות עבריינים, וזה עלינו. אם ניתן להם את מה שצריך, הם יוכלו לחזור למסלול. ופה אנחנו נכשלים – והגיע הזמן לתקן את זה.