“זה מארב קלאסי לצרכן. הוא מגיע בגלל מוצרים מוזלים, אבל משלם יותר על שאר המוצרים שבסל הקנייה שלו. זו בדיוק הבעיה. תחרות אינה מטרה בפני עצמה, תחרות היא כלי. אם בסופו של דבר הצרכן משלם יותר, סימן שהתחרות לא באמת עובדת.
“זהו, הסיפור של קרפור הוא לא סיפור של רשת שיווק. זהו סיפור על הכישלון של הממשלה במאבק ביוקר המחיה. כשהבטיחו לנו את כניסתה של קרפור לישראל, אמרו, כאן תהיה תחרות אמיתית, אמרו שהמחירים ירדו ושהצרכן הישראלי סוף סוף ינשום לרווחה.
“אני עומד בקשר ישיר עם אלי סתוי, יושב-ראש העמותה, והוא מספר לי שהשר ברקת מסרב אפילו להיפגש איתו. גם רשות התחרות כנראה בהוראת השר מתעלמת מהעבריינות של הספקים המסרבים להעביר הצעות תחרותיות לקמעונאים הקטנים. לנוכח הפקרת הקמעונאים הקטנים והציבור הרחב, בעיקר המוחלש, והקרבתם על מזבח רווחי הקרטלים, אני מבקש להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה.
“והינה, מה שקרה לנו עם הסיפור של המטרנה זה הוכחה דרמטית לכך – אחד, הציבור מוכן לעבור לרשת שנותנת לו מוצרים שהוא צריך במחיר זול, והדבר השני הוא שהרשתות האחרות מגיבות באותה צורה, וגם כן מורידות את המחיר.
“הפתרון הוא פשוט: תחרות. צריך לתת יותר אפשרויות של יבוא, יותר אפשרויות של אספקת מזון, ולא לפחד מאנשים שמשפיעים על הממשלה, משפיעים על הכנסת.
“מדינת ישראל היא אחת המדינות הכי יקרות, שקשה לחיות בה. אני בעד שוק חופשי, מאידך חשוב שהרשתות יפסיקו לנצל את הכוח לרעה. אני בעד שהציבור יאמר את דברו וינצל את כוח הקניה הגדול שלו, כדי להשפיע על הורדת המחירים.