שמחה רוטמן
Simcha Rothman
“מאחז כוח בלתי חוקי – אני יודע איך מתייחסים למאחזים בלתי חוקיים אצלכם. מאחז כוח בלתי חוקי שהוחזק בידיים של היועץ המשפטי לממשלה היום עובר צד. תהיה מחלקה עצמאית – שלא כפופה לשום גורם פוליטי, תפסיקו עם הפייק – שתבדוק תלונות. היום יש לנו סיטואציה של שוטרים שעברו לעבוד במקום עבור מדינת ישראל, עבור האנשים שיכולים לתפור להם את התיק הבא במח"ש. הדבר הזה לא ייתכן.
“עוד חידוש – אגב, בלעדי, לא קיים בשום מקום בעולם: יועץ משפטי שמודיע לממשלה: אני לא אייצג אותך בבית המשפט – נו, מילא – ולא רק שאני לא אייצג אותך בבית המשפט, גם את כממשלה לא תייצגי את עצמך. יושב פה השר לוין. לדעתי הוא הגיש מסמך לבית המשפט, ובית המשפט משתף פעולה עם העבריינות הזאת ועוד דוחף אותה, ואומר: אני לא מוכן לקבל מסמך אם לא חתום עליו היועץ המשפטי לממשלה, במקרה הזה היועצת.
“אני רוצה לדבר על הפיצול עצמו ולהסביר את המסגרת שבה אנחנו נמצאים. במהלך דיוני החקיקה שמענו פעמים רבות את הביטוי המאוד-מעניין – ואני רוצה לתת את הקרדיט לד"ר לבונטין שאמר את זה. הוא אומר: אני תמיד ידעתי שמה שכתוב בספר במדבר, "הן עם לבדד ישכֹּן" – עם ישראל עם לבדד ישכון. הוא אומר, אבל לא ידעתי שעם ישראל הוא עם לבדד יחוקק. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה יש צבר כזה גדול של סמכויות וכוחות בידיים של אדם שאיננו נבחר ציבור, היועץ המשפטי לממשלה – במקרה שלנו, היועצת המשפטית לממשלה. אין לזה אח ורע בעולם. אין לזה גם הצדקה.
“אם אתה סבור שהיועץ המשפטי לממשלה פועל כזרוע הארוכה של המחוקק, כך שהוא יכול לקבוע דין מכוח עצמו ופרשנותו ולא רק לפרש דין קיים, טוב מאוד שהמחוקק מבהיר שזו לא הכוונה.
“היום יש ליועץ המשפטי לממשלה ארבעה כובעים, או חמישה כובעים, לפי ההנחיה שלו, כובע אחד של התביעה כללית יורד, שאר הכובעים נשארים אצלו.
“זה שהיו עץ המשפטי לממשלה פועל באופן שלא מוסדר בשום חוק ולפעמים בתי המשפט גם מכבדים את זה, יש לי רשימה ארוכה של מקרים בהם בתי המשפט בהם בתי המשפט פועלים גם בניגוד לחוק.
“קבענו כלל שמי שמייצג את גורמי הרשות המבצעת זה היועץ המשפטי לממשלה. יש כאן חריג או כלל שבא ואומר שהיועץ המשפטי לממשלה יכול להסמיך למעשה מישהו שאיננו עורך דין לייצג את עצמו וזה דבר חריג.
“הנקודה השנייה, והיא קריטית בעיניי, וחבר הכנסת סגלוביץ' הזכיר אותה אז אני אתייחס לזה כי זה נראה לי ממש חשוב, בעשרות חוקים שמקנים סמכויות מאוד מאוד רגישות לגבי זכויות אדם, שהכנסת נתנה, היא שמה בתוך החוק כגורם מאזן את היועץ המשפטי לממשלה.
“בסעיף 29, החידוש בו ונושא הדיון של היום הוא: כאשר היועץ המשפטי לממשלה משתמש בסמכויות הנתונות לו לפי כל דין, בין לפי הדין הזה, בין לפי דינים אחרים, בין לפי רשימת החוקים שנחליט בסופו של דבר שהיא הולכת ליועץ המשפטי לממשלה – הוא צריך לקדם את האינטרסים של המדינה ואת האינטרס הציבורי.
“לכן אחד הדברים שאמרתי בדברי הפתיחה הארוכים שלי, שכמובן הקשבת לכולם כי שמתי לב, היה שיכול מאוד להיות שהמנגנון שהוצע פה בהקשרים אחרים כמנגנון מאזן, הוא לבוא ולהגיד: הדמות, בין אם היא היועץ המשפטי לממשלה עצמו, בין אם הדמות היא המשנה הראשון ליועץ המשפטי לממשלה, שהוא דמות יותר מקצועית אך כפופה ליועץ – כאשר אתה אומר שהסמכויות האלו יהיו אצלו ואם תרצה לתת לו הנחיה אתה חייב לתת את ההנחיה הזאת כתובה, אתה חייב להניח אותה על שולחן הכנסת או ועדה מוועדות הכנסת, זה גורם לכך שהדינמיקה הזאת שאתה מדבר עליה, היא מנגנון מרסן.
“אפשרות שנייה היא לתת את זה ישירות ליועץ המשפטי לממשלה ולהגיד לו: כמו מנכ"ל משרד החינוך שנותן חוזר מנכ"ל ושוקל אינטרס ציבורי, גם אתה תשקול אינטרס ציבורי, אבל כשאתה שוקל אינטרס ציבורי אל תקבל הנחיות מראש הממשלה; תשקול את האינטרס הציבורי.
“השאלה היא, האם העובדה שהנושא בתפקיד הזה איננו נבחר ציבור ומחזיק כל כך הרבה סמכויות, כפי ביקורת שנמתחה לא רק על ידי אנשי הקואליציה הנוכחית, אלא על ידי אמנון רובינשטיין, על ידי פרידמן, על ידי נאמן, כמו שאתה אומר, פרופ' אבינרי ואחרים, רבים-רבים, שבאו ואמרו שריכוז סמכויות כה גדול בידיים של אדם לא נבחר – האם אתה לא סבור שהגיע הזמן שנכריז שתמו ימי המנדט הבריטי והמשרה הזאת תהיה בידיים של נבחר ציבור או תפוצל, כמו בכל מדינה דמוקרטית בעולם שלא נותנת כוח כזה לפקיד ממונה?
“כאשר לא מוזכרת סמכות מפורשת שניתנת ליועץ, אלא הסמכות היא בידי בעל סמכות אחר ברשות המבצעת, הסמכות הזאת לא צריכה להידון על ידי בהליכי החקיקה.
“אתה ואני וכולנו תוצר של מציאות חולנית, חולנית לחלוטין, שסמכות ייעוץ משפטי לממשלה, שהייתה אמורה לתת חוות-דעת במקרה שהם נשאלים, שצריכה לתת הנחיות כלליות, משתמש היועץ המשפטי לממשלה באופן עקבי ושיטתי גם בעירוב סמכויות עם התביעה הכללית וגם יורד למיקרו מנג'מנט ולמתן הוראות ספציפיות לבעלי סמכות.
“אני חושב שמה שמופיע בחוק, שיש סמכות ליועץ המשפטי לממשלה להנחות ולהורות, כיום צריכה להישאר לו הסמכות הזאת, לתובע הכללי, בכל הנוגע לחקירות פליליות.
“אבל למשל הוראה על אי-פתיחה בחקירה, היא לא קשורה לכובע הפרקליטותי, היא קשורה לכובע הייעוצי.
“בתחום שבו ניתנה סמכות מפורשת ליועץ המשפטי לממשלה בנושאים הללו: חוק סדר הדין הפלילי (מעצרים), חוק סדר הדין הפלילי הרגיל – כל החוקים האלה, אני מסכים, זה צריך להיות לתובע.
“בדיון המהותי, אני אומר גם כמראה כיוון לדיון, ואני גם לא אתן לדיון ללכת למקום הזה, אין לי שום כוונה, למעט הדברים שדיברנו עליהם ודברים שעלו במהלך החקיקה שכן דורשים התייחסות, אבל הרעיון הוא שמה שהיום נמצא בידיים של התובעת הכללית של מדינת ישראל, גלי בהרב מיארה, לא תיפול שערה משערות ראשה ארצה.
“"המצב הקיים" – ממשיך פרופ' אבינרי, שנת 2009. חברים, אני באמת לא הייתי צריך להכין נאום, מיותר – "אינו תוצר של חקיקה פרלמנטרית, שעברה דיון ציבורי מוסדר. סמכויותיו בפועל של היועץ המשפטי הן שעטנז בלתי סביר של מורשת קולוניאלית מנדטורית, פסיקות של בג"ץ, החלטות של ועדות שלא עברו מעולם תהליך חקיקה, הכרעות חד-צדדיות של היועץ המשפטי לגבי סמכויותיו שלו עצמו, והיסטוריה של כמה אישים חזקים וכוחניים שמילאו את תפקיד היועץ בתקופה של חולשה שלטונית".