“היא משווה לסרטן ואומרת שאם מגלים סרטן בשלב ההתחלתי יש סיכויי החלמה הרבה יותר גבוהים, צריכים לטפל בו מיידית, וכך עושים. לא כך בבריאות הנפש. אומרים: תבוא כשיהיה מסוכן, תבוא כשיהיה יותר קשה. זה לא כיבוי שריפות, אסור שזה יהיה.

“יש לנו עוד הרבה מה להיאבק עד שנגיע לאיזו ישורת מסוימת שהיא בסיסית – אני לא מדברת עוד על יותר מכך – לאותם מתמודדי נפש.

“הבאנו תקציבים חסרי תקדים. 1.4 מיליארד שקל – תוספת התקציב בשנת 2024/25. מידרנו את האפליה בלא מעט חוקים שקבעו שמתמודדי נפש לא יוכלו לשמש בתפקידים מסוימים שדורשים רישיון, אך ורק בגלל שהם מתמודדי נפש, למרות שאין לזה שום קשר לתפקוד הנפלא שלהם.

“ופה אני מגיעה לנקודה חשובה – אומרת אותה בחורה צעירה מבית מאזן בקיבוץ מירב – אני כל כך רוצה לצעוק לעולם, לכל מי שיש לו דרך לעזור, המענה שניתן לקשיים נפשיים הוא לא מספק. הצורך גדול הרבה הרבה הרבה יותר מהעזרה שקיימת. זמן ההמתנה לטיפול פסיכיאטרי, גם בקופה וגם בפרטי – שזה עולה המון – הוא לא הגיוני בעליל, ולא מתחיל להיות מותאם לחומרת המצב.

“מערך בריאות הנפש במדינת ישראל בשנת 2025 נמצא בעומס בלתי אנושי. ההמתנה לטיפול בלתי מתקבלת על הדעת. מחלקות מלאות עד אפס מקום. השיקום – מה עוד אפשר לומר עליו שטרם נאמר? משפחות קורסות, מתמודדים מתייאשים.