“יש לנו עוד הרבה מה להיאבק עד שנגיע לאיזו ישורת מסוימת שהיא בסיסית – אני לא מדברת עוד על יותר מכך – לאותם מתמודדי נפש.

“ופה אני מגיעה לנקודה חשובה – אומרת אותה בחורה צעירה מבית מאזן בקיבוץ מירב – אני כל כך רוצה לצעוק לעולם, לכל מי שיש לו דרך לעזור, המענה שניתן לקשיים נפשיים הוא לא מספק. הצורך גדול הרבה הרבה הרבה יותר מהעזרה שקיימת. זמן ההמתנה לטיפול פסיכיאטרי, גם בקופה וגם בפרטי – שזה עולה המון – הוא לא הגיוני בעליל, ולא מתחיל להיות מותאם לחומרת המצב.

“בעוד המערכת מתמודדת עם קשיים עצומים – ה-1.4 מיליארד שקל שנוספו לתקציב בריאות הנפש בשנת 2024 זה בהחלט יפה, אבל לגמרי לגמרי לא מספיק – החברה הישראלית עושה דבר שהוא כמעט בלתי נתפס.

“מערך בריאות הנפש במדינת ישראל בשנת 2025 נמצא בעומס בלתי אנושי. ההמתנה לטיפול בלתי מתקבלת על הדעת. מחלקות מלאות עד אפס מקום. השיקום – מה עוד אפשר לומר עליו שטרם נאמר? משפחות קורסות, מתמודדים מתייאשים.

“הזמינות של שירותי בריאות הנפש בישראל, לצערי, עדיין מוגבלת. בכל מקום בארץ ועל אחת כמה וכמה בפריפריה. היא רחוקה מרחק מהמקום בו היא אמורה להיות.