“היה צריך לחזור לחוק יסודות התקציב ולצמצם את הפער בין המילה הכתובה לבין הדין שהתפתח, דין שהתפתח כראוי. כל מי שמכיר את תחום התמיכות ואת הדינמיקה של התמיכות, מבין שסעיף 3א' היה רק יריית פתיחה של פיתוח דין בטריטוריה שהייתה פרוצה לחלוטין.
“111 – חוק יסודות התקציב, סעיף 3(א) אומר שמי שקובע את המבחנים השוויוניים בחלוקת סכום התמיכה, הוא הממונה על סעיף התקציב בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה ושר האוצר קובע בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות לקבלת תמיכה והוראות לביצוע הסעיף.
“מדובר בהארד-קור של מדיניות ממשלתית. אין על זה שום שאלה. לא יכול להיות שם שום גורם אחר שאיננו היועץ, גם אם יגיעו שמים לארץ.
“אפשר לפרש את ההוראה בחוק יסודות התקציב ככזאת שלאו דווקא נוגעת לשלב הדיוני שאנחנו נמצאים בו היום, אבל אין דבר כזה להביא הצעת חוק מבלי שיש בה התייחסות תקציבית בדברי ההסבר, בלי קשר לחוק-יסוד: משק המדינה.
“חוק יסודות התקציב לא מדבר על השוואה לתלמידי החינוך הממלכתי, הוא מדבר על קריטריונים אחידים ושוויוניים לכלל ילדי ישראל.
“ראשית, אציין כי בליבת הצעת החוק ישנה כוונה מפורשת לתקצוב עמותה פרטית על ידי אוצר המדינה. ההצעה הזו מהווה חריגה מהוראת סעיף 3א לחוק יסודות תקציב, התשמ"ה–1985, שלפיו יש לתמוך במוסדות ציבור על פי קריטריונים שוויוניים, ידועים ופומביים. על כן, אין מקום לקבוע בחקיקה הוראה בדבר תקצובה של עמותה ספציפית.