“אני פונה לסוכנות היהודית, למשרד הקליטה, לגורמים המוסמכים, לעזור למשפחה. זה לא פשוט, לכן אני כולי תקווה שנמצא את היימנוט.
“אתם צריכים אפילו להגביר, כי עצם העובדה היום במדינת ישראל כולם ראו את התמונה של היימנוט בכל מקום או בפלאפון, זה כל כך חשוב. ראו את זה. יותר מ-10 מיליון כניסות, תשמעו זה המון המון. אני חושבת שאתם צריכים להמשיך את זה, אני כן מאמינה, משרד הקליטה וסוכנות היהודית.
“אבל הייתי רוצה פה, אדוני היושב-ראש, אני במיליון אחוז מסכימה איתך פה, התיאום בין משרד הקליטה, סוכנות היהודית למשטרת ישראל בעניין כל-כך חשוב, כי כמה פניות באו למשטרת ישראל בעקבות השילוט או בעקבות מודעות בפלאפון.
“קיימנו הרבה דיונים, בתור חברה בוועדה, חברה קבועה, הרבה דיונים, 32 דיונים היו בוועדת העלייה והקליטה, חלקם חסוי, חלקם גלוי, וגם בוועדה לביטחון לאומי.
“אבל כל מה שאני מספרת לכם, השתלשלות הדברים, בסופו של דבר, כל עוד שלא מצאנו את היימנוט, נכשלנו, נכשלנו טוטאלית, יש כישלון. זה כל מאמץ, כל מה שנעשה, באמת כישלון.
“מתי אתם יודעים להגיע לאנשים שיש להם פער דיגיטלי? כשהם חייבים כסף או שקורה משהו, ואומרים להם: "שלחנו לך, למה לא שילמת בזמן?".
“נלחמתי שנים לשמור על השם הזה, ועד היום אני רואה את הקושי, שאנשים מתקשים מאוד לבטא אותו. לכן השם של בן אדם הוא הזכות שלו.
“אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, אני רוצה להתייחס – בעוד כמה ימים הכנסת מתפזרת, אבל עדיין אני רוצה להזכיר עוד פעם ועוד פעם: יש ילדה אחת, היימנוט קסאו, עדיין לא מצאנו אותה. עם כל הריצות שלנו, עם כל הוויכוחים שלנו, אתם יודעים, יש אנשים מוחלשים שמצפים מאיתנו שנעזור להם. הילדה הזאת, אוטוטו שנתיים וחצי – אף אחד לא יודע איפה היא נמצאת.
“פרופסור אליס ברזיס, מרצה בכירה באוניברסיטת בר אילן, הציגה עמדה קיצונית ומעוררת מחלוקת בכל הנוגע לסוגיה של ילודה ודמוגרפיה במדינת ישראל. הטענה המרכזית מציגה תפיסה המאשימה את ריבוי הילדים בישראל כמקור למלחמה באזור.
“אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התקיים כנס בנושא דמוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. פרופסור אליס ברזיס, מרצה בכירה באוניברסיטת בר אילן, הציגה עמדה קיצונית ומעוררת מחלוקת בכל הנוגע לסוגיה של ילודה ודמוגרפיה במדינת ישראל. הטענה המרכזית מציגה תפיסה המאשימה את ריבוי הילדים בישראל כמקור למלחמה באזור. הציטוט הישיר, האמירה המדויקת שצריכה לעמוד במרכז הדיון היא: יותר מדי ילדים שווה יותר מלחמות.
“חבריי, הפרופ' אליס ברזיס, אם את שומעת אותי גברתי, ברגע הזה אני הייתי שוללת לה את הפרופסורה. ברגע הזה היינו צריכים ממש לשלול ממנה.
“לא לעניין, אבל החבר'ה היוצרים בנושא תוכניות של ילדים, הייתי רוצה לראות שיכלול או שבתוכניות יהיו מכל הגוונים של האוכלוסייה.
“להיות חייל בודד – להתגעגע למשפחה; להיות חייל בודד – אין מישהו שיושיט לך יד; להיות חייל בודד – אתה מתגעגע לכל דבר, לכל חיבוק, לכל חום ואהבה. חיילים בודדים – צריכים לעטוף אותם, לחזק אותם, לחבק אותם. הם בחרו לשרת את המדינה שכולנו אוהבים. אבל השירות שלהם, מה שאתם מקריבים – הם ממש מקריבים את החיים שלהם למדינה שלנו. אני פשוט מצדיעה לכם. תודה לכם.
“כנבחרת ציבור, כמי שהייתה שם בעצמה, אני מרגישה שהחובה האמיתית שלנו היא פשוט לעטוף אותם. יחד עם כל אזרחי ישראל אנחנו צריכים לתת להם את החיבוק שחסר להם ולנטוע בהם את האמונה והמוטיבציה לחיות את החיים שלהם הכי טוב שאפשר, בדיוק כמו כל צעיר וצעירה אחרים.
“דווקא בג"ץ, שאי-אפשר להגיד שהוא לא קרוב לעמדותיה, דחה היום את הטיעונים שלה על מינוי גופמן, טיעונים שאני יכולה לתאר רק כשקריים, לא מקצועיים ופופוליסטיים.
“תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי כנסת, אני עומדת כאן היום ומסתכלת על מה שקורה במדינה שלנו. כמי שרואה את הדברים מקרוב, אני פשוט חייבת לשתף אתכם. כשאני בוחנת את המצב עכשיו אני רואה מציאות שאי-אפשר להישאר אדישים אליה. יש לנו יועצת משפטית לממשלה שהפכה לפוליטיקאית לכל דבר ועניין. יש לנו פוליטיקאים, אבל היועצת המשפטית לממשלה – היא מנסה להחליף אותנו.
“אז אני פונה אלייך מכאן, גברתי היועמ"שית, בגובה העיניים: את רוצה להיות פוליטיקאית? את רוצה להנהיג ולהשפיע? זה מעולה, זה טוב, אבל לכי להתמודד בבחירות, תצאי לשטח, תבקשי את אמון הציבור. אני מאמינה בלב שלם שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, מדהימה וחזקה, לא בדיקטטורה שבה פקידים קובעים דברים, מי יהיה שר, מי יהיה ראש ממשלה.
“היום קיבלנו כולנו את ההוכחה המוחלטת לזה. בעיניי, זה רגע פשוט מדהים של חשיפת המציאות. דווקא בג"ץ, שאי-אפשר להגיד שהוא לא קרוב לעמדותיה, דחה היום את הטיעונים שלה על מינוי גופמן, טיעונים שאני יכולה לתאר רק כשקריים, לא מקצועיים ופופוליסטיים. זה נתן את הגושפנקה הסופית והרשמית למה שאני ואתם כבר מזמן הבנו, המניע שלה הוא פוליטי לחלוטין.
“אבל הינה הקאץ', היא פוליטיקאית בלי אף בוחר. היא זו שלוקחת על עצמה לקבל עבורנו מה נכון ומה לא נכון. אני רואה איך היא מנסה להחליט מי יהיה פה שר – או נגד. נגיד את האמת הפשוטה: היא באמת רוצה להחליט. המטרה העיקרית שלה היא להחליט גם מי יהיה כאן ראש ממשלה.
“הכוח האמיתי הטהור ביותר נמצא תמיד בידיו של העם, בידיים של הציבור, בידיים של הריבונות. נראה לי שהיועמ"שית קצת התבלבלה ושכחה את זה, אבל אנחנו לא ניתן לאף אחד לקחת מאיתנו את הדמוקרטיה שלנו.
“ולכן, אזרחים יקרים, אני רוצה להגיד משהו שתמיד ממלא אותי בהשראה ובתקווה: הקול שייך לכם. הכוח האמיתי הטהור ביותר נמצא תמיד בידיו של העם, בידיים של הציבור, בידיים של הריבונות. נראה לי שהיועמ"שית קצת התבלבלה ושכחה את זה, אבל אנחנו לא ניתן לאף אחד לקחת מאיתנו את הדמוקרטיה שלנו. הקול שלכם הוא זה שקובע והוא זה שימשיך להוביל אותנו קדימה. ברוך השם, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית. הכוח של העם. תודה, גברתי.
“אבל הינה הקאץ', היא פוליטיקאית בלי אף בוחר. היא זו שלוקחת על עצמה לקבל עבורנו מה נכון ומה לא נכון. אני רואה איך היא מנסה להחליט מי יהיה פה שר – או נגד.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אתם שמעתם על הילדה היימנוט קסאו? היימנוט קסאו, עוד מעט שנתיים וחצי מאז שנחטפה מהמקום הכי בטוח – הבית שלה במרכז קליטה. אני לא בטוחה, החברה הישראלית, ברוב הגדול, אם בכלל היא יודעת או שמעה על זה, כי אם היו יודעים, אם היו שומעים, הייתי רואה אותם בהפגנות למענם, למענה. גם הייתי רואה אותם בכל מיני מקומות מסתכלים על התמונה של היימנוט.
“תבינו, כשאנחנו מדברים היום על ציונות ועל הקרבה, אנחנו לרוב חושבים על שדה קרב, על החיילים במדים. אבל הציונות של הקהילה שלי, של יהדות אתיופיה, נכתבה בדם של אימהות, סבים וסבתות שקרסו בדרך; של ילדים קטנים שפשוט לא שרדו את המדבר האכזר, את מחנות המעבר בסודאן, את המחלות והרעב והנורא ביותר.
“כשאני מסתכלת מסביב היום וראה את הילדים והנכדים שלנו שגדלים כאן, אני יודעת שהם חיים את החלום שאותם אלפים חלמו ולא זכו לראות. החובה שלי היא החובה של כולנו, והיא לספר את הסיפור שלהם לא רק דרך הטקסים הרשמיים וועדות ומילים גבוהות של פוליטיקאים, אלא להישיר מבט ולדבר מהבטן; להגיד בקול רם: הדרך לירושלים רצופה בעצמות של האנשים היקרים והטהורים ביותר שידענו. לספר את הסיפור הזה בטקסים וועדות זה פשוט לא מספיק. הגיע הזמן שמערכת החינוך שלנו תתעורר. הסיפור של יוצאי אתיופיה – הגבורה והאובדן בסודאן – הוא פרק שחייב להיות חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים של כל ילד וילדה בישראל.
“אם היימנוט הייתה הבת שלכם או נכדה, אחיינית, אחות, מה הייתם מרגישים? תחשבו על הילדה הזאת. אני חושבת שזאת תעודת עניות ובושה גדולה לחברה הישראלית.
“חבריי חברי הכנסת, חובה להכניס את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה לספרי הלימוד. לא יכול להיות שזה רק פעם בשנה בטקסים; לא יכול להיות שפעם בשנה יראו בתוכנית טלוויזיה או ידברו רק במקרה של טרגדיה, ובמיוחד כשחיילינו נופלים נזכרים ביהדות אתיופיה.
“אלפי ביתא ישראל יוצאי אתיופיה נספו בסודאן. תחשבו על סדר הגודל של ההקרבה הזאת. קהילה שלמה ששמה את כל מה שיש לה על הכף, שמוכנה לשלם את המחיר הכי כבד שאפשר בכלל לדמיין רק כדי לגעת באדמה הזאת שאנחנו הולכים עליה עכשיו בחופשיות.
“שמעתי את סיפורם של בני העדה שלי שסיפרו על המסע – הליכה בלילה. הם אומרים שהם לא נפלו בקרב מול צבא האויב, הם נפלו בקרב על הזכות הפשוטה להגיע הביתה, לארץ ישראל, לירוסלם, עם עיניים בורקות ואמונה טהורה. הרבה מהם נשארו שם, קבורים בחול. את רובם אפילו לא יודעים איפה קברו. אלפי ביתא ישראל יוצאי אתיופיה נספו בסודאן. תחשבו על סדר הגודל של ההקרבה הזאת. קהילה שלמה ששמה את כל מה שיש לה על הכף, שמוכנה לשלם את המחיר הכי כבד שאפשר בכלל לדמיין רק כדי לגעת באדמה הזאת שאנחנו הולכים עליה עכשיו בחופשיות. הנספים האלה, הגיבורים האמיתיים שלי, הם המגש שעליו ניתנה לנו החזרה למולדת, לירוסלם.
“חבריי חברי הכנסת, חובה להכניס את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה לספרי הלימוד. לא יכול להיות שזה רק פעם בשנה בטקסים; לא יכול להיות שפעם בשנה יראו בתוכנית טלוויזיה או ידברו רק במקרה של טרגדיה, ובמיוחד כשחיילינו נופלים נזכרים ביהדות אתיופיה. אנחנו שותפים בבניית מדינת ישראל; אנחנו שותפים בבנייה של ארץ ישראל. עבורנו ארץ ישראל כולה זה ירוסלם. למען ירוסלם שילמנו מחיר כבד, אבל בזכותם אנחנו פה. יהי זכרם ברוך.
“ההיסטוריה הזאת היא לא רק ההיסטוריה של ביתא ישראל או יהדות אתיופיה; זו ההיסטוריה של עם ישראל כולו. בדיוק כמו שלומדים על העליות הראשונות ועל המעפילים ועל חלוצי העמק, כך כל תלמיד צריך להכיר את החלוצים שהלכו ברגל דרך המדבר. זה הסיפור המשותף של עם ישראל כולו. אי-אפשר להמשיך ולדחוק אותו לשוליים או ליום אחד בשנה.
“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. חזרנו היום מהפגרה, אבל בזמן הפגרה היינו עדים לאסונות נוראיים שקרו בקרב בני הנוער שלנו. אני רואה איך האלימות שגואה אצל בני הנוער היא כבר מזמן לא עניין חולף. זה הפך למעין שגרה שקטה.
“אני חושבת שאנחנו צריכים לפתוח כל ועדה אפשרית עם הנושא הזה ולא לתת לו לרדת מסדר-היום. אני מתכוונת לכך שעלינו לטפל בתופעה הזאת בכל המישורים שיש לנו כאן במשכן, החל מוועדת החינוך דרך ועדת החוקה ועד לוועדת העלייה והקליטה וזכויות הילד.
“רק לפני כמה שבועות נרצחו באכזריות דסטאו צ'קול זכרונו לברכה, ימנו בנימין זלקה זכרונו לברכה. שניהם נרצחו על-ידי בני נוער שפעלו באכזריות בלתי נתפסת.
“חבריי חברי הכנסת, זו כבר שעה מאוחרת, כולנו לא מרוכזים, אבל אני יכולה להגיד – זה תלוי בנו. זו אחריות שלנו. אנחנו צריכים לעצור את הרצח הבא. לא יכול להיות שבמדינת ישראל כל כך הרבה צעירים נרצחים ולמשפחות אין שום מענה. אפילו היום אנחנו שומעים שאנשים פוחדים להסתובב כי נערים יוצאים עם סכין.
“הטיפול היום עולה בממוצע 885 שקלים לחודש. אנשים שנמצאים בפריפריה, אוכלוסיות מוחלשות, צריכים לבחור מה עדיף להם: אוכל זול ולא בריא או תרופה?
“לכן המניעה כל כך חשובה, לפני שנגיע לטיפול. הטיפול זה התחנה האחרונה, אבל המניעה בעיניי היא דבר מאוד חשוב. ומניעה צריכה להיות גם הנגשת מידע.
“דל"ת, לפעול לקבוע תקרת השתתפות עצמית בשב"ן לגבי תרופות להשמנה, בדומה לתרופות אחרות בשב"ן, ולייצר מודלים נוספים שיאפשרו למבוטחים מאוכלוסיות מוחלשות שאין להם שב"ן לרכוש את התרופות בהשתתפות עצמית נמוכה.
“השכיחות של סרטן שד אצל יוצאות אתיופיה קרוב לאשכנזיות. לאשכנזיות היה גילוי מוקדם וטיפול, אצלנו לא היה.
“לגבי היקף התופעה וההכרה במחלה – השמנה היא מחלה כרונית מוכרת על-ידי ארגון הבריאות העולמי. בישראל בין 50% ל-60% מהבוגרים סובלים מעודף משקל או השמנה, נתון המעיד על מגמה מדאיגה, מגמה בעלייה. השלכות בריאותיות וכלכליות: השמנה קשורה למחלות כרוניות – סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וסרטן.
“אני מתחברת למה שאמרת – המניעה קשורה להסברה שקשורה לתרבות. איך אתה ניגש, איך אתה מסביר. זה כל כך חשוב, במיוחד באוכלוסיות מוחלשות ובקבוצות שדיברנו עליהן.
“הבנות שלו סובלות מעודף משקל והוא חולה סוכרת. העלות כל כך גבוהה שהבנות משתמשות במה שהוא מקבל בשביל הסוכרת שלו. עצוב לנו שאנחנו מגיעים למצב הזה, זה המון כסף.
“הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר להקצות תקציב משמעותי יותר למניעת השמנה ולטיפול בה לצד קידום צעדים נוספים, כדוגמת מיסוי מוצרי מזון מזיקים, סבסוד מוצרי מזון בריאים, וכולי.
“ידן של האוכלוסיות המוחלשות אינה משגת לתזונה בריאה ואיכותית. בפועל הן נאלצות להסתמך על מזון זול, מעובד ודל בערכים תזונתיים. כתוצאה מכך שיעורי ההשמנה בקרבן גבוהים יותר והפגיעה הבריאותית קשה יותר, מה שמעמיק את מעגל העוני והתחלואה.
“אם אני לא אציף את זה ולא אדבר – אני כמעט 40 שנה בארץ – כל מהלך של בני העדה שלי, יוצאי אתיופיה, אנחנו נאבקים בכל תחום. אסור לנו לשתוק, במיוחד כשיש לנו אנשי מקצוע שמביאים לנו את הכלים והנתונים, ואנחנו כחברי כנסת, תפקידנו להציף את זה ולהביא את זה לבמה, שהממשלה תביא שינוי.
“אנחנו צריכים לדעת את הנתונים. לא ביקשנו פרטים של אנשים, אבל כמה, מאיזה משפחה מגיעים, האם ילדים שהיו בסיכון, דברים כאלה, אתם לא יכולים לבוא עם נתונים?
“לכן איך נטפל בצורה מערכתית? זה לא בסופו של דבר המשטרה תתפוס אותם או כמה ניידות יסתובבו. חבר'ה, זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו צריכים להתחיל ממניעה, איך נמנע את זה. המניעה, איך נילחם.
“לכן יש חינוך בלתי פורמלי, חינוך פורמלי, גם חבר'ה, בואו לא נשלול את ההורים. המשפחה יוצאת פה נקייה. המשפחה לא מעורבת. מה, אני לא אחראית שילד שלי ירביץ למישהו, יקלל מישהו?
“אני מאוד מצטערת, אני רוצה לשמוע כמה אחוז מהאלה, ילדים רוצחים, באים מבית סיכון או נוער בסיכון, ומראש ידעתם שהנערים האלה יש בעיה בבית.
“חבר'ה, תיזהרו מפרופיילינג. יוצאי אתיופיה סבלנו מפרופיילינג, חבר'ה. תיזהרו מזה. לא יכול להיות יוצאי אתיופיה בגלל צבע העור שלו.