“אני עומד כאן היום כדי לדבר על האחים שלנו, על הלוחמים שלנו, הלומי הקרב, ההולכים בתוכנו כחיים, אבל רוחם נפצעה ומחשבתם על המתים, מחשבתם על הפצועים.
“מערכת הביטחון מחויבת היום יותר מתמיד לתת לכל פצוע ולכל פצועה את המעטפת המיטבית שהם זקוקים לה, וזאת על מנת לאפשר להם חזרה לשגרת חייהם ככל שניתן.
“במדינת ישראל, מה שאנחנו יודעים כרגע על נפגעים, עדיין כאין וכאפס לעומת המספרים האמיתיים שעדיין לא התפרסמו.
“מה עם כל הפצועים? מי מטפל בהם? איזה פתרונות נתתם להם? הפקרתם מהיום הראשון ועד עכשיו.
“אכפת לנו מהצפון ומקריית שמונה, והם יקבלו תקציבים. אכפת לנו מהנגב, אנחנו נשקם את סורוקה. אכפת לנו מהציבור, ואנחנו נביא מנהיגות נקיית כפיים, הגונה, חומלת ושוויונית, כי פשוט זאת התשובה.
“נתנו לכיתות חכמות סייבר ו-AI 40 מיליון שקלים; שיקום חיילי צה"ל שנפגעו במלחמה – 65 מיליון שקלים להקים שני מרכזים גדולים, אחד בצפון, אחד בעוטף; תעסוקה בנגב ובגליל – 40 מיליון שקלים; אנרגיות מתחדשות – 30 מיליון שקלים; לבריאות נתנו 30 מיליון שקלים.
“ואין, אין יד שמושיטה להם מתוך ממשלת ישראל, מתוך קואליציית ישראל, שתגיד להם – אנחנו רואים אתכם, אנחנו איתכם, אנחנו לא נתעלם מהפציעה שלכם כי היא שקופה, אנחנו מבינים שאתם צריכים פסיכולוג, אנחנו מבינים שאתם צריכים התאמות, אנחנו מבינים שאתם צריכים שנראה אתכם עכשיו, גם כשאחרים לא רואים.
“אין תוכנית שיקום ואין גורם מתכלל בין-משרדי שיכול לטפל מילד הקצה עד הלוחם שחוזר מהקרב. למעלה משנתיים אנחנו מדברים על זה וזה עדיין לא קרה. יש תקציבים גדולים אבל אין תקנים ואין גורם מתכלל.
“כולנו מרוצים מזה שהמלחמה הסתיימה. כשמגיעים לשם אנחנו מבינים עד כמה המלחמה לא הסתיימה. יש שם עשרות פצועים, חלקם ותיקים, חלקם חדשים, והם כל יום נלחמים בהליך השיקום שלהם.
“העובדה שחיילים שחזרו אחרי לחימה, אחרי ימי מילואים ארוכים, צריכים לפגוש את אגף השיקום ולחכות למעלה משנה וחצי, שנתיים, כדי לפגוש פסיכיאטר, זו בושה וחרפה לממשלה הזאת. בושה וחרפה.
“בתור מדינה יהודית, אין לנו את הפריבילגיה שלא לדאוג לצרכיהם המיוחדים של כל מי שהקריבו מחיר כל כך גדול עבור המדינה ועבור כולנו, ובתוכם גם לאלה שמעוניינים לשמור על אמונתם ועל אורח חיים על פי תורת ישראל במהלך השיקום הארוך והמאתגר שלהם.
“אבל אני אומר לך, אנחנו חייבים עדיין לשנס מותניים, לבקש ולדרוש: כל עוד האנשים האלה צריכים להיות ליד הפצועים ואיתם, צריך לעזור להם.
“היעד שהצבנו בפני הוועדה הוא יעד ברור: לקדם מענה לאומי מקיף של תהליכי שיקום, ליווי אישי וקהילתי, תמיכה טיפולית-רגשית ושילוב בחברה ובתעסוקה.
“אסור לנו לשקוט עד שכל פצוע ופצוע יקבל את הטיפול הראוי לו, הוא ומשפחתו. הם נלחמו עבורנו בחזית, ואנחנו מחויבים להילחם עבורם בעורף.
“אני רוצה להגיד בתור אח של אחד מהפצועים הקשים של המלחמה הזאת, ולא רק בשמו אלא בשם כל הפצועים: אין נושא חשוב יותר כרגע מכל פצועי המלחמה, פצועי הגוף ונפש. מדובר על מספר עצום שמעבר למלחמה היום-יומית על החיים עצמם ועל הדברים הכי פשוטים, אנחנו פשוט במלחמה מול הביורוקרטיה האטומה של ועדות הכנסת, מול צה"ל, משרד הביטחון, מול בתי החולים.
“פצועי צה"ל נתנו לנו את היקר מכול, והיום מדינת ישראל מחויבת להשיב להם.
“ולכן היום הכנסת באמת כולה מצדיעה לפצועי מערכות ישראל, ששילמו מחיר אישי כבד מנשוא בגוף ובנפש בהגנה על ארץ ישראל.
“כל עוד לא נקפיד שיהיה בקצה מענה שמאפשר להם לא רק להשתקם, אלא לחזור לשגרה פעילה, לעבודה, לכל מה שצריך – זה יהיה כישלון מוחלט שלנו. לכן חייבים לראות שהנושא הזה מקבל ביטוי.
“אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שרון ניר, לאחר שנתיים ויותר של מערכה מורכבת ורב-זירתית אנחנו פועלים בכל הנוגע לפצועי המלחמה לנוכח שני גורמים מרכזיים: הראשון שבהם – מחויבות ערכית עמוקה לעשות כל שניתן על מנת להקל על הפצועים ולעמוד לצידם ולצד בני המשפחות לאורך הדרך המאתגרת שהם עוברים.
“הפערים בטיפול בהם זועקים לשמיים. לכל 4,000 פצועים יש רופא אחד, ולכל 750 פצועים יש עובד סוציאלי אחד. ברור לחלוטין שזה מפתח שפוגע באיכות הטיפול באותו פצוע.
“המדינה שולחת אותן כל יום להוכיח שהם מתחת לקו העוני, שהם נזקקים, רק בשביל לקבל את הדבר הבסיסי ביותר – מעטפת; מעטפת למי שהקריבו הכול עבור המדינה.
“נכון שאנחנו לא חסרי ועדות, אבל אם יהיה יושב-ראש ועדה רציני, שינהל דיונים רציניים עם אנשים שמבינים בזה, זה רק יעזור למשרדים שרוצים לטפל. אני חושבת שזה צעד מאוד חשוב. זאת העצה שלי.
“אני חייבת לומר, לא ברור לי איך אנחנו מפקירים אנשים כאלה. קוראים לו יוחאי. שלחתי לקבוצת חברי הכנסת, ואני קוראת לכולם: אנחנו צריכים לחתום ולבקש משר הביטחון שיכיר באדם היקר הזה, שאשתו נמצאת שם יותר משנה במסדרונות כשהוא פצוע ראש קשה.
“חשוב לי לדבר על הפצועים, והחלמאות של המדינה שלנו, איך אנחנו מפקירים חיילים שנפצעו.
“פצועי המלחמה הם מקור אדיר של גאווה עבור כולנו ומתוך הגאווה וההוקרה הזאת אנחנו צריכים לפעול למענם. אני אומרת לא "צריכים", אני חושבת שאנחנו מחויבים לפעול למענם. מערכת הביטחון ומדינת ישראל כולה מחויבת לכל אחד ואחד מאלפי הפצועים שנוספו במלחמה האחרונה.
“אבל לצד ההצלחות האדירות האלה, אדוני היושב-ראש, המלחמה שלהם מרגע הגעתם לבית החולים רק החלה – המלחמה על השיקום, על התפקוד שלהם ובעיקר על תקווה.
“בשבילו, בית הלוחם תל אביב והפעילות שהוא עבר ועובר שם יום-יום היא בעצם, להגדרתו, היציאה מהחושך אל האור. החבורה של האנשים שמטפלים בו יום-יום, המדריכים, הפיזיותרפיסטים, המאמנים, הפצועים האחרים שאיתו במערכת, היא באמת חבל ההצלה.
“אין ספק שספורט זה אולי כלי השיקום הכי משמעותי, גם למען הפצועים שלנו – ולצערי יש הרבה מאוד פצועים במלחמה הזאת – וגם באופן כללי לאנשים עם מוגבלויות. טוב שאתה מעלה את הנושא הזה ולא עוזב אותו, וצריך לפעול ביחד כדי שגם התחום הזה יקבל את התקציב הראוי לו. אז יישר כוח גדול.
“מישהו שנמצא במצוקה נפשית ונפצע בנפשו במלחמה, לא יכול לחכות שלושה חודשים לטיפול נפשי. זו תקלה שהמדינה חייבת לתקן.
“הבטחנו שיקום, הבטחנו טיפול עומק, אבל השאלה היא: האם עשינו מספיק? האם העברנו את התקציבים ההכרחיים? האם הקצינו את המשאבים הנדרשים כדי למנוע את הפיצוץ הבא?
“יש הרבה אנשים טובים שעמלו הרבה כדי להביא את עסקת החטופים הזו, ולכולם מגיע קרדיט, אבל פה אני רוצה לנצל את ההזדמנות לפרגן גם לפצועי צה"ל, כי חלק מהם מרגישים איזשהו תסכול, שבתוך כל השמחה הגדולה והמובנת, שגם הם שותפים לה, שוכחים גם את מי ששילם את המחיר הכבד.
“שוב ושוב אני פוגש פצועים קטועי רגליים, שאמרו בחדות ובבהירות כי בשביל המדינה היו נותנים גם את החיים. הם לא מצטערים שיצאו למלחמה למרות המחיר הכבד ששילמו.
“המדינה חייבת במדיניות ומערך טיפול וסיוע מתמשך כדי להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות החברתיות והמעשיות של השבי. היעדר מעקב בריאותי עבור החטופים ששוחררו יוצר חסמים משמעותיים בהבנת התוצאות ארוכות הטווח של מצבם.
“תתחיל לדאוג לשורדי המסיבות, לשורדי 7 באוקטובר, לכל מי שצריך אותך עכשיו יותר מתמיד. תעצור את זה הניצול של עורכי הדין, שגובים טרחה מוגזמת מאנשים שעברו טבח.
“המדינה חבה לכם חוב שאין שני לו. כל מי שעמד בגבורה מול הזוועה – מגיע לו שיקום, תמיכה נפשית מלאה והכרה מיידית. אתם לא צריכים להיאבק על מה שמגיע לכם בזכות.
“אבל יש גיבורים נוספים בינינו, גיבורים שנפצעו ושרדו, ונושאים את תוצאות הקרב על גופם בכל יום ויום מחיינו.
“לא מספיק שב-7 באוקטובר החברה האזרחית הצילה את המדינה, הישראלים הצילו את המדינה, עכשיו גם השיקום שלהם צריך להיות על חשבונם? זו לא טעות, זו מדיניות ממושכת של ממשלה שמזניחה את כל מי שבאמת זקוק לה.
“אתם יודעים, אגיד לכם דבר אחד: כן, חלקם תופסים ממש ייאוש לפעמים, למרות שהמדינה עם מערך ממשלתי תומך, הכסף הגדול שמוזרם – ואנחנו פה בכנסת, כולנו כאחד, נתנו כסף לטיפול בנפגעים – במקרים רבים, שני הדברים האלה לא נפגשים, לא הכסף הגדול ולא היכולת בסוף לשקם. לא הצלחנו לשקם חלק מהאנשים.
“אתם לא ראויים לדבר על הוקרה לפצועים, כי אתם רומסים אותם ביום-יום.
“הטרגדיה הנוראה שפקדה אותנו, והמלחמה שבאה בעקבותיה, חרטו צלקות עמוקות בלב ובנפש של רבים מאיתנו. מדובר לא רק בפגיעות פיזיות או במבנים שנחרבו, אלא בעיקר בנפש האדם; באותם שברים סמויים מן העין, שדורשים טיפול ותשומת לב מיוחדת.
“אני שואל אתכם, כבוד השר נמצא כאן, איפה סדרי עדיפויות בזמן מלחמה בנושא כזה חשוב? שלחנו את החיילים שלנו לקרב. חלקם חוזרים, חלקם נפצעו בגוף, חלקם בנפש. איפה מדינת ישראל כשהם צריכים אותה?
“קודם כול, בוודאי שפצועי צה"ל צריכים לקבל priority, מה שנקרא – כתר ראשנו. אין שאלה כזאת בכלל.
“מאז תחילת המלחמה 13,000 נכי צה"ל חדשים התווספו; על כל רופא שיקום אחד יש 4,000 פצועים; על כל עובדת סוציאלית אחת יש 1,000 פצועי צה"ל. הלומי קרב מחכים שבועות כדי לראות טיפול רגשי או נפשי. אין שקל אחד שהולך לייעוץ משפטי. הבטיחו 100 מיליון, הבטיחו 40 מיליון, שקל לא עבר.
“אנחנו בדקנו בוועדה שלי בפעם השלישית שעשיתי דיון, וזה עולה כ-80 מיליון שקלים. אדוני השר, אני מבקשת ממך, בעבור הנשים המדהימות האלה, שתאשר את הדבר הזה.
“אני רוצה לדעת מדוע אנחנו מתעכבים עם מתן השנה – אנחנו העלינו בהתחלה שלוש שנים, אתה גם פגשת את הנשים – השנה של שיקום. שיקום – שלא יפטרו אותן; שיקום – שאנחנו כמדינה נכנסים לנעליים ואומרים להן על כל אובדן הכנסה: אנחנו נהיה שם בשבילכן.
“66% מרגישים שהמשך העבודה נותן להם סיבה לצאת מהבית, ולמעלה מ-50% מרגישים שהמשך ההעסקה נותן להם מילוי תודעתי ופחות חשיבה על האובדן. אז אני שמחה מאוד לעגן את הוראת השעה הזו כחוק.
“תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, לפני שהגעתי לפה היום חשבתי איך מנחמים אדם כמו גדי איזנקוט, שאיבד כל כך הרבה במלחמה הזאת ויושב באותו חלל עם אנשים שנלחמים לא להתגייס. כשפרסמו את דבר נפילתו של אחיינו הגיבור, לקח שתי דקות, שתי דקות לכותרת הבאה: קיצונים חרדים חוסמים את הכביש ואומרים: נמות ולא נתגייס, אומרים: אנחנו לא חלק ממדינת ישראל.
“אם עוד היו להם ספקות, אם עוד שאלו את עצמם אם נותרה בליבה של הממשלה הזאת מחויבות זהירה, קטנטנה, לחייהם ולהקרבה שלהם, הגיע חוק ההשתמטות ופיזר אפילו את הספק הזה. באמצע מלחמה, בזמן שכל יום מתים לוחמים: שישה לוחמי גולני בלבנון; ארבעה מהיחידה הרב-ממדית בג'באליה; עוד אחיין של גדי; עוד אחיין של גדי.
“ומה קורה עם שלושת הגופים? כולם מנטרלים אחד את השני.
“מאות יתומים ואלמנות במלחמה הזו היו יכולים להיחסך, אבל הם משלמים את המחיר על זה שאתם לא מוכנים לקחת חלק במחיר הדמים ובשותפות הכללית של עם ישראל.
“3.5 מיליארד לנושאים שהקראתי, ואני אחזור עליהם - -
“אז לאותם אלפי פצועים: הדוגמה של הספורטאים הפאראלימפיים שלנו בעצם יכולה להיות עתיד יותר ורוד עבורכם לצאת ולהתאמן ולהיות חלק מהספורט הישראלי – וזה לא משנה באיזה ענף – לצאת מהחושך אל קצת אור שיכול להיות באמצעות הספורט.
“כל כך הרבה הם איבדו בשדה הקרב, אבל את המניע, את האמונה בצדקת הדרך ואת האהבה לעם ולארץ הם לא איבדו. להפך, יש להם מספיק כדי למלא ארץ שלמה.
“במקביל לכך התקבל אישור להקדמת פתיחה של מיטות שיקום מתוך התוכנית הרב-שנתית כך שכבר בשנת 2024 ייפתחו למעלה מ-150 מיטות שיקום נוספות בפיזור ארצי ומיטות נוספות נפתחו בערוץ אחר.
“עכשיו אנחנו צריכים להילחם בשבילם ולאפשר להם לחזור לחיים, והיום אין מי שיטפל בהם – אין כוח אדם, אין משאבים.
“הגיע הזמן שנדרוש את הטיפול והיחס הראויים לנו; הגיע הזמן לדאוג לשכר הפסיכיאטרים בבתי החולים; הגיע הזמן לדאוג לשכר של הפסיכולוגים, ולהחזיר אותם למערכת הציבורית; יש להרחיב את סל הטיפולים לשורדי 7 באוקטובר וללא שום התניה. הגיע הזמן לדאוג לבריאות הנפש.
“אנחנו שמונה חודשים אחרי, ועדיין יש חוסרים. היום הזה, שאנחנו מציינים אותו, הוא לא רק כדי לציין, כי אני אומרת לכם שהניצולים חיים את אותו יום מ-7 באוקטובר ועד היום. התפקיד שלנו, של הבית הזה, הוא לסייע.
“חצי שנה עברה, ועדיין אין תוכנית קונקרטית, אין נתונים, אפילו מיפוי אין. אתם מבינים שעד עכשיו משרד הכלכלה לא ביצע מיפוי עסקים ומפעלים בצפון? לא אכפת להם מי נסגר, מי עדיין עובד, איך להעריך את הפיצויים.
“כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בנתונים הקשים בקשר לחיילינו שנפצעו מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל: מעל 480 מהם נפצעו קשה ומעל 800 – בינוני. היום מאושפזים בבתי החולים קרוב ל-300 חיילים, מהם 230 במצב בינוני וקשה.
“כל גורמי הממשלה כביכול עושים את עבודתם, אבל אין פרויקטור, אין תכנון, אין איזושהי מסגרת, וכל משפחה – ויש נפגעים, ויש נרצחים, ויש משפחות, ויש אחים, ויש סבתות, סבים, עולם ומלואו.